במדבר לב, כד

לצנאכם. תיבה זו מגזרת (תהלים ח, ח) צנה ואלפים כלם, שאין בו אל"ף מפסיק בין נו"ן לצד"י, ואל"ף שבא כאן אחר הנו"ן במקום ה"א של צנה הוא מיסודו של ר' משה הדרשן למדתי כן:

והיצא מפיכם תעשו. לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחלוק שמשה לא בקש מהם אלא ונכבשה ואחר תשבו, והם קבלו עליהם עד התנחל, הרי הוסיפו להתעכב שבע שחלקו, וכן עשו:

בְּנוּ לְכוֹן קִרְוִין לְטַפְלְכוֹן וְחַטְרִין לְעַנְכוֹן וּדְיִפּוֹק מִפּוּמְכוֹן תַּעְבְּדוּן

בְּנוּ לְכוֹן קוּרְיַין לְטַפְלְכוֹן וְדִירִין לְעַנְכוֹן וּדְנָפִיק מִפּוּמְכוֹן תַּעַבְדוּן

בְּנוּ לְכוֹן קִרְוִין לְטַפְלֵיכוֹן וְדִיכְוַן לְעַנְכוֹן וּמַה דִנְפַק מִפּוּמְכוֹן תַּעַבְדוּן:

אל"ף לצאנכם. נוסף כמו והאזניחו נהרות:

והיצא מפיכם תעשו. הכונה במאמר זה שלא יבינו שהחליט להם מאמר בנין הערים וגו׳ על כל פנים, אלא תנאי הוא הדבר. או נתכון להשיב למה שאמרו שאם יבנו ערי מבצר וישבו שם טפם שיתעכבו עד שינחלו ישראל נחלתם בארץ. לזה אמר והיצא וגו׳, פרוש, פרט זה אם לא הייתם אומרים אותו אין צרך בו למחוש שיש בענין, והיה די בעכבתכם שם עד תשלום שבע שני כבוש ואין צרך להתעכב שם ארבע עשרה שנה, ולפי שאתם אמרתם כן – היוצא מפיכם תעשו. ותמצא שלא התנה עליהם משה אלא עד שנכבשה ולא עד שנחלקה כאמור במאמר התנאים, לומר שאין תנאי זה מעכב אלא לקים היוצא מפיהם.

בנו לכם וגו׳. מכ״מ מה ששייך לזה הדור אני סומך שלא תשנו מהבטחתכם ע״כ בנו לכם וגו׳ ומסתמא והיוצא מפיכם תעשו:

בנו ר"ל וא"כ אחר שאתם אין יכולים ללכת בכונה ראויה עד שתהיה המלחמה לפני ה' ותרצו ללכת כמו שאמרתם נחלץ חושים לפני בני ישראל, א"כ צריכים אתם להקדים תחלה לבנות ערים לטפכם ואח"כ גדרות צאן לצנאכם שיהיה העיקר עיקר והטפל טפל ואז והיוצא מפיכם תעשו תוכלו לעשות כמו שיצא מפיכם שאמרתם ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל דהיינו מלחמה טבעיית:

ז דק"ל למה הקדים הנו"ן להאל"ף וגם נקוד הנו"ן בפת"ח ולא בשו"א:

ח ר"ל בזה למה כתיב כאן והיוצא מפיכם תעשו שהוא לשון הכתוב בנדר דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה וגו':

ט כלומר אל תקשה מנליה שקבלו עליהם כן שהרי בספר יהושע כתיב שכן עשו שעכבו עד התנחל הארץ שמע מינה שכך קבלו עליהם: