במדבר לב, כה

ויאמר בני גד. כלם כאיש אחד:

וַאֲמָרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לְמשֶׁה לְמֵימָר עַבְדָיךְ יַעְבְדוּן כְּמָא דִי רִבּוֹנִי מְפַקֵד

וַאֲמָרוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּאַסְכָּמוּתָא חֲדָא לְמשֶׁה לְמֵימָר עַבְדָךְ יַעַבְדוּן כָּל דְרִבּוֹנִי מְפַקֵיד

עבדיך יעשו. בזה החלק אשר אמרת שנעבור חלוצים:

ויאמר בני גד היל"ל ויאמרו אלא הגדול שבהם דבר בשביל כלם:

ויאמר בני גד וגו׳ לאמר עבדיך יעשו וגו׳. קשה: א׳ אמרו לאמר למי יאמר משה. ב׳ מה חדוש בדבריהם עבדיך יעשו הלא כבר הם קדמו ואמרו מה שצוה אותם משה. ג׳ אחר שאמרו בדרך כלל ״עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה״ למה הצרכו לומר עוד טפנו וגו׳ יהיו שם וגו׳ ועבדיך יעברו. עוד למה כפלו לומר כאשר אדני דבר, והלא כבר אמרו ״עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה״. ד׳ למה שנה, בפסוק ראשון אמר מצוה ובפסוק שני אמר דובר?

אכן לפי מה שפרשתי בדברי משה שנתכון לחדש להם שתהיה כונת עברתם למלחמה כמשפט אוהבי שמו, כמו שכתב רמב״ם בפרק ז׳ מהלכות מלכים, גם בענין פרט הקדמת ערים לטף לבנין גדרות צאן, כאמרם זכרונם לברכה (במדבר רבה כאן) שהם חבבו הממון מטף ומשה הפך להם, לזה השיבו יחד כאיש אחד ״ויאמר בני גד״ והסכימו למאמר משה בשני הפרטים שחדש להם משה, והתחילו מהסמוך שהוא ענין חבוב טפם מממונם ואמרו טפנו וגו׳ וכל בהמתנו, הרי שהקדימו טפם לבהמתם כדברי משה. ואחר כך אמרו גם כן הודאתם עשות בפרט הראשון שתהיה כונתם במלחמה לפני ה׳, והוא אמרם ״ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה׳ כאשר אדני דבר״, ולא כמו שאמרו בתחלה ״נחלץ חשים לפני בני ישראל עד הביאונום״ וגו׳:

והנה לצד כי שני דברים אלו יש עליהם חיוב לקימם בשביל שכך התנה עליהם משה, וכל תנאי שבממון קים הגם שיהיה המתנה איש הדיוט, לזה נתחכמו בתחלת דבריהם ואמרו כי גם בלא חיוב התנאי עליהם לקים כל דברי משה נביא ה׳ דכתיב (דברים י״ח:ט״ו) ״אליו תשמעון״, והוא מה שנתכונו במאמר ראשון שאמרו עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה אותנו לעשות גם בלא טעם שהוא תנאי נתינת הארץ, ולזה אמר תיבת לאמר, פרוש, במאמרך לבד חובה עלינו לעשות מצותך.

גם ירצה לשון עלוי ורוממות, כי דבר זה אמרוהו בני גד ובני ראובן לצד מעלת מלך ונביא, ואחר כך פרשו הדברים ואמרו עבדיך יעשו כאשר אדני דובר, פרוש, גם מלבד חיוב הבא מחמת המצוה יש חובה עלינו לעשות, הגם שלא היה הדבר מצוה אלא דבור, כדברים העוברים בין אדם לחברו בעניני תנאי מקח וממכר זוכה ומזכה בעניני העולם. והכונה בזה שמקבלים גם כן עליהם הדבר כדברים שמתחיב אדם לחברו בתנאי הממון שקימין כראי מוצק.

ויאמר וגו׳. כתיב בלשון יחיד משום כאשר הוסיף דבר גדול שלא יניחו שום חלוץ בעה״י. לא הבטיחו כרגע. עד שנתיישבו באסיפה שלהם. והוחלט אצלם להסכים וגם מנו להם אז ראש. אחר שנתחלקו מעשרת השבטים. ועליהם להחל הישוב מעתה. ואחר שמנו להם הראש. הלך הראש למשה וסנהדרין ודבר בשביל כולם. כי עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה:

ויאמר בני גד השיבו לו שהם ימלאו את דבריו בכל הצדדים, [א] שיעשו את העיקר עיקר ואת הטפל טפל ויקדימו ערי מבצר להטף והנשים קודם לגדרות הצאן, עז"א עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה והוא שתחלה טפנו נשינו ואח"כ מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד ר"ל שנקדים הטף והנשים קודם להמקנה באשר כן צוה אדוני:

י ר"ל למה כתיב ויאמר לשון יחיד ובני לשון רבים הוא: