במדבר לב, כג

וְאִם לָא תַעְבְדוּן כֵּן הָא חַבְתּוּן קֳדָם יְיָ וְתֵדְעוּן חוֹבַתְכוֹן דְתַשְׁכַּח יָתְכוֹן

וְאִין לָא תַעַבְדוּן יַת פִּתְגָמָא הָדֵין הָא חַבְתּוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן וּדְעוּ חוֹבַתְכוֹן דְתֶאֱרַע יַתְכוֹן

הנה חטאתם לה'. בזה תודיעו אז שחטאתם עתה שתודיעו שהיתה כונתכם להרע:

ואם לא תעשון כן הנה חטאתם. קשה, לא היה לו לומר אלא ״ואם לא תעשון כן לא תהיה הארץ הזאת לכם״. אכן כונת המאמר הוא שאם לא יעשו כדברי משה שצוה אותם שילכו לקים מצות מלחמת חובה לעשות נקמה באויבי ה׳, הגם שיעברו חלוצים הנה חטאתם, פרוש, מה שלפנינו כבר יש בידכם חטא, והוא מה שדקדק לומר ״חטאתם לה׳״ כבר.

ודעו את חטאתכם וגו׳. פרוש, מודיעם שמי שיש חטא בידו ימצאהו בשעת הסכנה ויפרע ממנו, והוא אמרו אשר תמצא אתכם בפשיטות. וצא ולמד ממאמרם זכרונם לברכה (טור אורח חיים סימן נד) שחוזרים מעורכי המלחמה על חטא קל אם שח בין ישתבח ליוצר, וכמו כן ימצאם עון זה ויחסרו כל ההצלחות הרשומים בדבריו, גם אז לא יהיו נקיים מה׳ ומישראל, כי מהמקרה הרע אדרבה יצדיקו כי לא נקיים היו. ועיין מה שפרשתי בתשובת בני גד ובני ראובן שאמרו ״עבדיך יעשו כאשר אדני מצוה״ (במדבר לב:כה).

ואם לא תעשון כן. שתהיה אחוזתכם לפני ה׳:

הנה חטאתם לה׳. כבר יצאתם ידי חובתכם לישראל. אבל חטאתם לה׳. שהרי הוא חפץ שגם אתם תהיו תחת השגחתו כמו עשרה שבטים שבא״י:

ודעו חטאתכם וגו׳. תזכרו מה שאתם עלולים לחטוא אפי׳ יעשו כמו שהם מצווים. כאשר כן באמת סרו תחלה מה׳ בע״ז. וגם גלו תחלה לעשרת השבטים. והיינו משום שקדושת הארץ הועילה הרבה מעה״י. וע״ע מש״כ בס׳ דברים ג׳:

ואם אבל אם לא תעשו כן שתלכו בכונה לש"ש עד שיהיה הכבוש השגחיי ע"י ה', הנה חטאתם לה' אלהיכם במה שעשיתם את העקר טפל ואת הטפל עיקר, שאם יהיה הכבוש בדרך מלחמה כמו שאמרתם שתעברו חלוצים לפני בני ישראל היה לכם להקדים ערי מבצר לטפכם אחר שגם הם צריכים שמירה מן האויב והם עיקר נגד הצאן, ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם שהלא עתידים אתם להענש ע"ז שהגלו עי"כ מארצם קודם לכל השבטים: