במדבר לא, מט

ולא נפקד. ולא נחסר ותרגומו ולא שגא, אף הוא בלשון ארמי חסרון, כמו אנכי אחטנה, (בראשית לא, לט) תרגומו דהות שגיא ממנינא, וכן כי יפקד מושבך (שמואל א' כ, יח), יחסר מקום מושבך, איש הרגיל לישב שם וכן (שם כ, כז) ויפקד מקום דוד, נחסר מקומו ואין איש יושב שם:

וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה עַבְדָיךְ קַבִּילוּ יָת חוּשְׁבַּן גַבְרֵי מְגִיחֵי קְרָבָא דִי עִמָנָא וְלָא שְׁגָא מִנָנָא אֱנָשׁ

וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה עַבְדָךְ קַבִּילוּ יַת סְכוּם גוּבְרֵי מַגִיחֵי קְרָבָא דִי עִמָנָא וְלָא שָׁגָא מִינָנָא אֵינַשׁ

וְטַעַם עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ, לֵאמֹר: הִנֵּה הַשֵּׁם עָשָׂה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה עַל יָדֵינוּ, שֶׁלֹּא מֵת בַּמִּלְחָמָה אֶחָד מִכָּל אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ, וְלֹא הֻכָּה בַּחֶרֶב שֶׁיִּפָּקֵד מִן הַצָּבָא. וּלְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לְהַקְרִיב קָרְבַּן ה' הַמַּצִּיל אוֹתָנוּ, לָתֵת לְפָנָיו כּוֹפֶר נַפְשׁוֹתֵינוּ אֲשֶׁר פָּדָה מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (שבת סד) ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ - לִדְבַר עֲבֵירָה, לוֹמַר שֶׁהָיוּ בְּכָל עֵת בְּיָדֵינוּ וְלֹא נִפְקַד אִישׁ מֵאַחֵינוּ אֲשֶׁר בַּצָּבָא אֶל מָקוֹם אַחֵר לַעֲבוֹר עֲבֵירָה. וְאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: אִם כֵּן, קָרְבָּן זֶה לָמָּה? אָמְרוּ לוֹ: לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ מֵהִרְהוּר הַלֵּב:

אשר בידינו. בעבור היותם ברשותם וכן ולקחת בידך עשרה אנשים:

עבדיך נשאו את ראש וגו' - ולא נפקד ממנו איש. במגפה. לפיכך, ונקרב את קרבן ה' לכפר על נפשותינו - שנדרנו מלפני החשבון שנמנינו, כדי שלא ישלוט בנו נגף, ולפיכך צוה הקדוש ברוך הוא לתתו על עבודת אהל מועד שכן מצינו בכי תשא וגו' - ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל ונתת אותו על עבודת אוהל מועד והיו לבני ישראל לזכרון וגו'. אף כאן - ויבואו אותו אל אהל מועד לזכרון לפני ה'. מאבא מורי הרב רבי מאיר שמעתי שיטה זו ועיקר.

עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו. ברשותנו. ולא נפקד ממנו איש. זה היה פלא עצום ומהנסים הגדולים שאירעו לישראל אירע להם בכאן במלחמת מדין, שהיו עם רב כחול אשר על שפת הים והרגו ישראל מהם ושבו מהם אלפים ורבבות והכתוב מעיד שלא חסר מישראל אחד במלחמה, זהו שאמר ולא נפקד ממנו איש, והנס הגדול הזה לפי שהיו שלמים בזכות והוא שדרשו רז"ל ולא נפקד ממנו איש, לדבר עבירה, אמר להן משה אם כן קרבן זה למה, אמרו לכפר עלינו מהרהור הלב.

ולא נפקד ממנו איש אעפ״י שהנגף שולט במנין ורבותינו אמרו לא נפקד ממנו לדבר עבירה.

עבדיך נשאו. עשו חשבון כמו "נשא את ראש בני ישראל":

ולא נפקד. נחסר כמו "ויפקד מקום דוד" וזהו נס גדול ומאחר שעשה לנו הק' נס נתן לנו תורה כי הרגנו אומה גדולה ולא נחסר ממנו איש. ורבותינו דרשו "לא נפקד ממנו איש" לעבירה אבל ידי הרהור לא יצאנו ויש מפרש על שמנו את ישראל, אבל בזה סגי בבקע לגולגלת והיותר לכפר על ההרהור:

ויאמרו אל משה וגו׳ ונקרב וגו׳. פרוש מאמר ויאמרו וגו׳ ולא נפקד וגו׳ הוא להסיר מהם חשש מכשול עון, כמובן ממין הקרבן אשר הקריבו תכשיטי נשים, ומאמר ונקרב וגו׳ הוא טעם הקרבן שהוא לכפר על הרהור עון, כמאמרם זכרונם לברכה בשבת (שבת סד.) ופרשתיהו בחבורי (חפץ ה׳):

עבדיך נשאו וגו׳. מש״ה עלינו להודות לה׳ בשביל הרבים:

עבדיך נשאו כבר בארתי בפ' תשא שהמנין היה מעורר מות ונגף, וה' אמר למשה שבאם ימנה את ישראל ויתנו כופר נפשם לה' יהיה זה רפואה להנגף שהיה שולט בעת ההיא וע"י המנין תעצר המגפה, וכן הפקודים אשר לאנשי הצבא מנו אז את אנשי המלחמה ועשו תקנה שלא יפקד ממנו איש, על ידי כי,