במדבר לא, כב

אך את הזהב וגו'. אף על פי שלא הזהיר לכם משה אלא על הלכות טמאה, עוד יש להזהיר לכם על הלכות געול ואך לשון מעוט, כלומר ממועטין אתם מלהשתמש בכלים אפלו לאחר טהרתן מטמאת המת, עד שיטהרו מבליעת אסור נבלות. ורבותינו אמרו אך את הזהב לומר שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה, אך המתכת יהיה כמות שהוא:

בְּרַם יָת דַהֲבָא וְיָת כַסְפָּא יָת נְחָשָׁא יָת פַּרְזְלָא יָת אֲבָצָא וְיָת אֲבָרָא

בְּרַם לְחוֹדְהוֹן בְּלָא חַלְדוּתְהוֹן יַת דַהֲבָא וְיַת כַּסְפָּא וְיַת נְחָשָׁא וְיַת פַּרְזְלָא וְיַת קַסְטִירָא וְיַת כַּרְכִּימִישָׁא מָנֵיהוֹן לָא גוּלְמַיָא וְלָא פְּשׁוּטַיָא

יַת קִיסְטָרָא וְיַת אִיבָרָא:

הבדיל. ידוע:

אך את הזהב. אבל כלי מתכות מלבד אותה טהרה צריך שתגעילו אותם:

אך את הזהב. אע"פ שנטהרו הכלים מטומאת המת עדיין אתם צריכים ליזהר מגעולי עכו"ם להגעיל ולהפליט את הכלים מבליעות נבלות שלהם. ודרשו רז"ל לשון אך שיהיה המתכת כמות שהוא, מלמד שצריך להעביר החלודה שלו קודם שיגעילנו.

אך וגו׳. הדרש ידוע. ולפי דברינו ה״ק אע״ג שפרשה שהזהיר משה על טומאה גם על הבגדים וכדומה אינו אלא להשבים ממלחמה ולא להבאים למלחמה. אך את הזהב וגו׳ מוזהרים גם הבאים למלחמה:

אך את הזהב כבר התבאר בפ' חוקת (סי' מט) שרק כלים מטמאים, וה"ה במתי מודין וא"כ גולמי כלי מתכות אין מטמאים כמו שמפ' בחולין (דף כה ע"ב) משום דדמיהם יקרים או שלכבוד עשוין וחין עושים גולמים, וריה"ג למד לה ממ"ש מלת אך, שבזה מוסב עמ"ש וכל כלי עור וכל כלי עץ ולנגד זה אמר אך את הזהב שפי' כלי זהב, וכבר בארנו לריה"ג שמלת אך מורה מעוט גם במשפט הזה עצמו ר"ל אך אם הוא כלי זהב לא גולמים שאין דרך לעשות כלי זהב גולמים כטעם הגמ' הנ"ל ואיט כדוגמת כלי זהב: