במדבר לא, כא

ויאמר אלעזר הכהן וגו'. לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנאמר (ויקרא י, טז) ויקצף על אלעזר ועל איתמר, בא לכלל כעס, בא לכלל טעות, וכן (במדבר כ, י. יא) בשמעו נא המרים ויך את הסלע, על ידי הכעס טעה:

אשר צוה ה' וגו'. תלה ההוראה ברבו:

וַאֲמַר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לְגַבְרֵי חֵילָא דַאֲתוֹ לִקְרָבָא דָא גְזֵירַת אוֹרַיְיתָא דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה

וַאֲמַר אֶלְעָזָר כַּהֲנָא לְגוּבְרֵי חֵילָא דְאָתוּ מִן סִדְרֵי קְרָבָא דָא אַחֲוָויַת גְזֵירַת אוֹרַיְיתָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה

ויאמר אלעזר הכהן. כי חקת תורת הפרה לאלעזר נתנה ומשה אמר להם תתחטאו דרך כלל ואלעזר פירש להם:

זאת חקת התורה. מה שאמר לכם משה שתתחטאו שלישי ושביעי הוא דין חקת התורה של פרה אדומה לטהר מטומאת מת:

ויאמר אלעזר הכהן משה דבר לראשי האלפים פ' טהרה והם לא היו בידם כלי מתכות אלא בגדים חשובים. אבל אלעזר הכהן דבר לאנשי הצבא וראה בידם כלים של תשמיש הנמצאים בבתים לכך הורה להם דיני גיעול. אי נמי לפי שהיתה ההזאה על ידו לכך הורה להם גם כן דיני גיעול:

ויאמר אלעזר הכהן בשביל שחקת פרה אדומה נתנה לאלעזר פירשה הוא לישראל והואיל והורה הלכה לפני משה רבו אף על פי שאמרה בשם משה רבו נענש שהרי כתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו׳ ולא מצינו שוב שנצטרך לו יהושע.

זאת חקת התורה כלומר מה שאמר לכם משה כל הורג נפש וגו׳ הן המצות האמורות בפרשת פרה אדומה.

הבאים למלחמה. ממלחמה מיבעי כמו לעיל י״ד הבאים מצבא המלחמה. אכן ודאי כלי מדין לא היו מן הדין בהגעלה שהרי לא היו בני יומן. ואע״ג שכ׳ בסה״ת שהי׳ אז ג״כ גזרה משום ב״י. מכ״מ ודאי אם הי׳ מצוה מפורשת כפי הנראה מפשט הכתוב איך נאמר שאינו אלא מדרבנן וגזירה. ותו ק׳ הא שהזהיר וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. ופרש״י טבילה. והרי בל״ז נצטוו לטבול מפני הטומאה. אלא עיקר הצווי של אלעזר הי׳ לדורות לאנשים הבאים למלחמה. שהמה אינם מוזהרים כלל מטומאה ולאכול בטהרה כדתני׳ בספרי פ׳ תצא כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע שומע אני בטהרות ובטומאות כו׳ ת״ל דבר רע כו׳. מכ״מ מאכילת איסור בשעה שבטוחים מן הסכנה ודאי מוזהרים. [והא דתני׳ שם בספרי שומע אני כו׳ ובמעשרות. משמע שרשאים בטבל. אבל אין הכונה שרשאים לאכול טבל ממש. אלא שאינם מוזהרים להשמר כ״כ. והיינו שהקילו חז״ל בדמאי ליוצאי מלחמה והיינו אכסני׳]. ואמר אלעזר הכהן לאנשי הצבא הבאים מכאן ולהבא למלחמה כל הפרשה. ומכ״מ מרומז כאן חומרא דאינן ב״י ג״כ כמש״כ בסה״מ. דלמאי הזהירם כאן אם לא שרצון אלעזר הי׳ שיעשו גם המה בכלי מדין הכי אע״ג שאינו מעיקר הדין:

אשר צוה ה׳ את משה. פירשו חז״ל ברבה פ׳ שמיני. וכ״ה בעירובין דס״ג א׳. דדייק אלעזר את משה צוה ולי לא צוה. שלא יהו סבורים שהקב״ה דבר אליו פרשה זו. והיינו מאמר החכם מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהינו אתכם. דכח התורה ניתן לכם ואני מקבל מכם:

ויאמר אלעזר הכהן איך הורה אלעזר הלכה בפני רבו פי' חז"ל מפני שראה שעל ידי שקצף משה נתעלמה ממנו הלכה זו שהזהיר להם על דיני טהרה ולא הזהיר על געולי כלים מבליעת איסור, ולאפרושי מאיסורא מותר להורות במקום רבו, וי"א שמשה נתן לו רשות ע"ז כדי שישמעו להוראותיו גם לעתיד אחר מיתת משה, ומ"ש אשר צוה ה' את משה כדי לאמר דבר בשם אומרו:

נ פירוש שלא הל"ל ששמע מרבו אלא הל"ל סתם שהרי כל התורה ניתנה על ידי משה אלא לומר דבר בשם אומרו כמו ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי: