במדבר ל, יג

וְאִם בַּטָלָא יְבַטֵל יָתְהוֹן בַּעֲלַהּ בְּיוֹמָא דִשְׁמַע כָּל אַפָּקוּת סִפְוָתָהָא לְנִדְרָהָא וּלְאִסַר נַפְשַׁהּ לָא יְקוּמוּן בַּעֲלַהּ בְּטֵלִינוּן וּמִן קֳדָם יְיָ יִשְׁתְּבֵק לַהּ

וְאִין מִישְׁרָא יִשְׁרֵי יַתְהוֹן בַּעֲלָהּ בְּיוֹמָא דְשָׁמַע כָּל אַפְקוּת שִפְתָהָא לְנִדְרָהָא וּלְאִיסְרֵי נַפְשָׁהָא לָא יִתְקַיְימוּן וְאִין בַּעֲלָהּ בְּטֵילִינוּן וְלָא יַדְעַת וַעֲבָרַת מִן קֳדָם יְיָ יִשְׁתְּבֵק לָהּ

בַּעֲלָהּ אַפֵּיס יַתְהוֹן:

ואם הפר יפר וגו׳. טעם שכפל לומר הפר יפר, גם רבוי כל מוצא, יתבאר על פי מה שאמרו בנדרים פרק י״א (נדרים פב:) וזה לשונם: אמר רב יהודה וכו׳ נדרה משתי ככרות, באחת מתענה ובאחת אין מתענה, מתוך שהוא מפר למתענה מפר גם לשאינה מתענה, עד כאן, והוא מה שנתכון הכתוב בכפל ואם הפר יפר, פרוש, אם הפר בחלק שיש לו הפרה, ״יפר״ לרבות גם חלק שאין לו בו דין הפרה. ואמר כל מוצא שפתיה וגו׳, פרוש, טעם שהוא מפר גם חלק שאין בו דין הפרה לפי שהוא כלול עם דבר שיש בו הפרה, וכשהוא מפר מפר כלם יחד. ולסברת רב אסי שחלק שם בנדרים וזה לשונו: רב אסי אמר מפר למתענה ואינו מפר לשאינו מתענה, עד כאן, יתבאר על זה הדרך: ״אם הפר״, פרוש דבר שיש בו דין הפרה, ״יפר״ פרוש תועיל הפרתו, אבל לא חלק שאין בו דין הפרה. ואמרו כל וגו׳ לנדריה, פרוש: אפלו הם כלולים יחד שני דברים, אחד מתענה בו ואחד אין מתענה בו.

עוד יתבאר על פי מה שאמרו שם במשנה (נדרים פז.) וזה לשונם: יודע אני שיש מפירין, אבל איני יודע שזה נדר – רבי מאיר אומר: לא יפר, וחכמים אומרים: יפר, עד כאן. והוא מה שנתכון הכתוב במאמר הפר יפר, פרוש, אפלו אין לו שגגה אלא בהפרה, תועיל לו להפר אחר זמן כשידע שיש מפירין, זו כדברי חכמים. ולרבי מאיר יתבאר הכפל לומר שיש מציאות שהגם שלא הפר בזמנו יפר שלא בזמנו, וכגון שלא ידע שיש מפירין. ואמרו לנדריה לסברת רבי מאיר יתישב על זה הדרך: אימתי אמרתי לך שיכול להפר אחר כך – כשלא היתה לו השגגה בנדרים, והוא אמרו לנדריה, פרוש, כשיכיר נדריה. ולסברת חכמים יתבאר אמרו ״לנדריה״ – הכרת היותה נדריה, הא למדת שבה שגג ואף על פי כן רבה בו הפרה לומר שיכול להפר לכשידע שהם נדרים.

כל מוצא שפתיה. בכל לשון היותר טוב ומועיל. אפי׳ בשם. מכ״מ לא יקום: