במדבר כז, כב

ויקח את יהושע. לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא:

וַעֲבַד משֶׁה כְּמָא דִי פַקֵיד יְיָ יָתֵיהּ וּדְבַר יָת יְהוֹשֻׁע וַאֲקִימֵיהּ קֳדָם אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וּקְדָם כָּל כְּנִשְׁתָּא

וַעֲבַד משֶׁה הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יָתֵיהּ וּדְבַר יַת יְהוֹשֻׁעַ וְאַקִימֵיהּ קֳדָם אֶלְעָזָר כַּהֲנָא וְקָדָם כָּל כְּנִישְׁתָּא

ויעש משה כאשר וגו׳. פרוש, סמוך למצות המלך, והגם שה׳ לא צוה לו כן אלא תשובה למאמרו, ואין הכרח שיעשה הדבר תכף, אף על פי כן מהר עשות מאמר ה׳.

ויקח וגו׳. כ״ז מיותר שהרי כתיב ויעש כאשר צוה. וכקושית הגמ׳ סנהדרין דמ״ב סע״ב עשי׳ בהדי׳ כתיב כו׳. אלא משום ששינה באמת מסדר שאמר ה׳ מתחילה סמיכה ואח״כ העמדה. ומשה עשה להיפך. מש״ה כתיב כאשר צוה. היינו בקבלה הי׳ כך וכיב״ז בסוף ס׳ שמות ובס׳ ויקרא ח׳ ה׳ ע״ש. וא״כ לא הקדים הקב״ה סמיכה אלא לסמוך כאיש אשר רוח בו. שאע״ג שהוא ראוי לכך מ״מ נצרך לסמיכה להשיג סיעתא דשמיא כמש״כ. אלא שלא מהני סמיכה אלא למי שראוי לקבל ברכה זו. היינו לאיש אשר רוח בו. ומזה נקיש סמיכה להוראה דלא מועילה אלא לראוי לזה:

ויעש משה וגו' ויקח את יהושע משה שינה מדברי ה' בשני דברים: [א] ה' אמר שתחלה יסמוך ידו ואח"כ יעמיד אותו לפני אלעזר והעדה ומשה העמיד אותו תחלה ואח"כ סמך ידו, שנית ה' אמר שיסמוך ידו אחת והוא סמך שתי ידיו, וזה יבואר ע"פ מה שאמרו חז"ל שמשה אמר ליהושע כי אתה תביא את העם היינו עפ"י דעתם ועצתם וה' אמר לו כי אתה תביא את העם טול מקל והך על קדקדם. וכן ה' אמר למשה שלא יחוש על העם וזקניהם לשאלם אם מסכימים על יהושע רק יסמוך ידיו עליו תחלה בלי עצתם ואח"כ יעמידהו לפניהם, ומשה לשטתו שהיה דרכו שלא לעשות דבר בלי עצת העם וזקמהם, העמידהו תחלה לשאול עצתם ואח"כ סמך ידו שבזה מינה אותו שיהיה המנהיג את העם, וה' אמר שיסמוך רק יד אחת ולא ישפיע עליו שפע מרובה, ומשה טוב עין הוא יברך וסמכו בשתי ידיו ובזה השפיע עליו רוח יתירא עד שלא נצטרך עוד לשאול דבר מאלעזר כי בא דבר ה' אליו בכל פעם. ובכ"ז אמר ויעש משה כאשר צוה ה' אותו כי הסכים לזה, ולא חשב זאת לשנוי בדבר ה':

ח ר"ל הא כתיב ויעש משה כאשר צוה ה' אותו וא"כ ויקח את יהושע למה לי. ומתרץ לקחו וכו' ר"ל שאמר לו יותר ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא דהקדוש ברוך הוא לאמר לו אלא אשריך שזכית לכך וכו' והוא הודיעו מתן שכר וכו' והטעם כדי שלא יאמר מה לי ולצרה זו שהרי משה ואהרן נענשו עליהם ולכך הראהו מתן שכרן: