במדבר כו, נה

לשמות מטות אבתם. אלו יוצאי מצרים שנה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד, שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד, והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה. וזהו שנאמר לשמות מטות אבתם ינחלו. שאחר שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואלו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבעה, אלא שני חלקים, עכשו נטלו ארבעה חלקים:

אך בגורל. יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר (שופ' א) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר (יהושע יט) על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל:

מטות אבתם. יצאו גרים ועבדים:

בְּרַם בְּעַדְבָא תִּתְפְּלֵיג יַת אַרְעָא לִשְׁמָהָן שִׁבְטֵי אֲבָהָתְהוֹן יַחְסְנוּן

בְּרַם בְּעַדְבִין תִּתְפְּלֵג אַרְעָא לִשְׁמָהָן שִׁבְטַיָא דְאַבְהַתְהוֹן יַחְסִינוּן

אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת יִנְחֲלוּ אוֹתָם. וְחָזַר וְאָמַר: ״עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ״ שֶׁל מַטֶּה "בֵּין רַב לִמְעָט", כִּי גַּם בֵּין הַמִּשְׁפָּחוֹת יַטִּילוּ גּוֹרָל, וְיִהְיֶה חֵלֶק הַחֲנוֹכִי בָּרוּחַ וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יַעֲלֶה לוֹ הַגּוֹרָל, וְחֵלֶק הַפַּלֻּאִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר יַעֲלֶה לוֹ הַגּוֹרָל, אַךְ נַרְבֶּה לָרַב וְנַמְעִיט לַמּוּעָט בַּמִּשְׁפָּחוֹת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵדֶר אֵלֶּה מַסְעֵי: ״וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ, אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה, לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ״ (במדבר ל״ג:נ״ד). הִנֵּה בֵּאֵר שֶׁתִּהְיֶה הַנַּחֲלָה לַמִּשְׁפָּחוֹת בְּגוֹרָל אֶל הָרוּחַ אֲשֶׁר יִפּוֹל לוֹ הַגּוֹרָל, שָׁם נַרְבֶּה לָרַב וְנַמְעִיט לַמְעַט בַּמִּשְׁפָּחוֹת. וְאָמַר שֶׁתִּהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבוֹתָם, כְּלוֹמַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַטּוֹת. וּמַה שֶׁכָּתַב רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ו:נ״ה): ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָם" - אֵלּוּ יוֹצְאֵי מִצְרַיִם - אֵינוֹ נָכוֹן, שֶׁאֵין "מַטּוֹת" רַק שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ל״ו:ט׳), וְכֵן ״אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכָל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ל״א:ד׳), וְכֵן בַּמְּרַגְּלִים (לעיל יג ב-טו), וְכֵן בְּכָל מָקוֹם. וְשֵׁם שֵׁבֶט וּמַטֶּה אֶחָד הוּא. אֲבָל מַה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (ב״ב קיז): רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָם יִנְחָלוּ" - מִדְרָשׁ מֵרִבּוּי הַכָּתוּב, שֶׁהָיָה דַּי שֶׁיֹּאמַר ״אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת הַמַּטּוֹת״, וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּיר "אֲבוֹתָם יִנְחָלוּ", דָּרְשׁוּ שֶׁהָאָבוֹת - וְהֵם הַנִּזְכָּרִים בְּמִצְרַיִם ״אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם״ (שמות ו יד) - הֵם נוֹחֲלִים אֶת הָאָרֶץ, וּמֵהֶם תָּבֹא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר תֵּחָלֵק לָהֶם:

יחלק את הארץ. הטעם כי בגורל יחלק הארץ למטות:

אך בגורל. אף על פי שעשו חלקים גדולים וקטנים כפי צורך השבטים וכמותם לא נתנו לכל שבט חלקו אלא על פי הגורל ובזה האופן קבל כל שבט חלקו על פי ה':

אך בגורל יחלק את הארץ. ענין הגורל היה מפני החלק היפה והחלק הרע, מי שבא לחלקו חלק יפה ע"פ הגורל היה לו, ומי שבא לחלקו חלק רע ע"פ הגורל היו מעלין לו בכספים, ומי שהיה לו חלק יפה היה מעלה לו כספים למי שבידו חלק רע.

והנה חלוקת הארץ היתה בסדר הזה, אלעזר היה מלובש באורים ותומים וכל ישראל עומדין לפניו וקלפי שבטים וקלפי תחומים מונחין לפניו, והיה מכוון ברוה"ק ואומר אם זבולן עולה תחום עכו עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן טרף בקלפי של תחומין עלה בידו תחום עכו, והיה מכוון עוד ברוה"ק ואומר אם נפתלי עולה תחום גינוסר עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי טרף בקלפי של תחומין ועלה תחום גינוסר, וכן כל שבט ושבט. והשבט היה מחלק חלקו לבתי אבות לפי יוצאי מצרים, והשבט שהיו רבים בתי אבות בצאתם ממצרים נטלו חלקים הרבה ואע"פ שהם עתה מעטים, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו אלו יוצאי מצרים, ולהוציא הגרים.

אך יצאו יהושע וכלב שלא נטלו בגורל אלא על פי ה'.

אך בגורל יחלק את הארץ [ לשון זכר נופל על לשון נקבה]. אך קודם שתחלק את הארץ לחמשים ושבע חלקים חלקוה בגורל לשמות מטות אבותיו של כל ראש משפחה כיצד יחלקוה בשנים עשר תחומין כנגד י״ב שבטים וכותב שמות הי״ב תחומין כנגד הי״ב שבטים וכותב שמות הי״ב תחומין בשנים עשר פתקים ונתנה בקלפי אחד ושמות י״ב שבטים בי״ב פתקין בקלפי אחד והממונה טורף בקלפי של תחומין ובקלפי של שבטים ומעלה בידו אחת פתק שבט פלוני ובידו אחרת פתק תחום פלוני וזוכה כל שבט בתחום העולה לו וכן כולם ולפי רוב שבט ומיעוט שבט יקרבו וירחיקו מצר תחום שבט פלוני מחברו לתת לכל אחד כפי הראוי לו כדכתיב לעיל לרב תרבו נחלתו וגו׳ ואם יחלקו את הארץ מתחלה בגורל נ״ז חלקים לנ״ז ראשי משפחות ואח״כ בי״ב חלקים לי״ב שבטים זה ימצא חלקו בשבט שאינו שלו וזה חלקו בשבט שאינו שלו וכתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו וכתיב איש מנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל.

לשמות מטות אבתם יצאו גרים ועבדים.

לשמות מטות אבתם וגו׳. לדברי רבי יאשיה בא הכתוב לשלל פשטיות הנשמע מאמרו ״לאלה״, שאין הכונה היא על הנמנים בערבות מואב, אלא פרוש ״כאלה״ שהם בני עשרים. ורבי יונתן מפרש שבא הכתוב לומר שהגם שחלקו להנמנים בערבות מואב, חזרו הם והורישו יוצאי מצרים וחזרו וירשום, כאמרם בבריתא (ספרי) וזה לשונם: כיוצא בזה אתה אומר בבאי הארץ, זה נטל סאה ואלו נטלו שלש סאין, והורישו אביהם וירשו המתים את החיים וחזרו וחלקו בשוה. ולדרך זה ידיק על נכון אמרו ינחלו, שכנה הדבר לנוחלים, מה שאין כן מטבע הדבור עד עתה, כאמרו תחלק הארץ ולא אמר ״יחלקו״, וכן אמרו תרבה נחלתו וכו׳, וכן אמרו יתן נחלתו ולא אמר ״יקח נחלתו״, יחלק את הארץ ולא אמר ״יחלקו הארץ״. הא למדת שעד עתה היה הכתוב מדבר אשר יעשה בהנחיל אותם, ומאמר ״לשמות וגו׳ ינחלו״ הוא מה שיעשו הנוחלים אחר שהגיעתם הנחלה, ינחלוה בדרך זה כאלו נחלו אותה אבותיהם מהם וחוזרים ונוחלים אותה מהם, והוא אמרו ינחלו כי לא הזכיר נושא המנחיל להלביש הדבר בו.

אך בגורל. באיזה מקום יתנו לו חלק הראוי לו. יהי בגורל:

לשמות מטות אבותם ינחלו. לא יטילו גורל אם יפול לזה האיש בזה השבט או בזה או באיזה משפחה דזה ודאי ינחלו איש בשבטו ובמשפחתו. אלא במשפחתו יחלק בגורל באיזה מקום יהי׳ חלקו:

אך בגורל יחלק את הארץ, עפ"י הגורל תחלק נחלתו לשון יחלק את הארץ מדבר מחלוקת כלל הארץ לי"ב חלקים ומשמע שזה יעשה יהושע בינו לבין עצמו, אך לשון תחלק נחלתו מציין שהגורל יפרט נחלת כל שבט באיזה מחוז יהיה ומובן שיהיה במעמד נשיאי השבטים הנוגעים בדבר, ומפורש במק"א שהיה הגורל עפ"י ה' ברוח הקדש, וגי' הגר"א אי בגורל שומעני עפ"י עצמן ת"ל על פי ה' מגיד שנתחלקה א"י ברוה"ק שומעני בינו לבין עצמם ת"ל תחלק נחלתו:

אך בגורל יחלק את הארץ התברר אצלי תמיד שמלת אך ממעט במשפט הזה עצמו, ר"ל אך חלוקת כלל הארץ לציין מחוז השבטים אך לזה צריך גורל, אבל לתת מתנה ליחידים כמו שנתנו ליהושע וכלב היה ביד המחלקים ולא הי' צריך גורל:

ג רצ"ל הא לעיל כתיב לאלה תחלק הארץ משמע לאותן שנכנסים לארץ ישראל וכאן משמע ליוצאי מצרים:

ד נראה הטעם משום דכל דבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אינו חוזר והכא הבטיח הקדוש ברוך הוא ליתן ליוצאי מצרים את ארץ ישראל ומתו כלם במדבר לכן צוה השם יתברך שתחזור הנחלה ליוצאי מצרים והם ינחילו את בניהם. ובזה יתורץ נמי מה שנאמר לעיל בפרשת וארא ונתתי אותה לכם מורשה וגומר ולא כתיב ונתתי אותה לכם ירושה אלא רמז שלא יכנסו לארץ ולא יירשום רק שהם יורישו את בניהם אחריהם:

ה ר"ל שהם בני כ' וראויים לירש:

ו ר"ל אצל אביהן של שני אחים שכבר מתו שמע מינה שהמתים יורשים את החיים ואחר כך חלקו אותן ב' אחים הכל בשוה לפי שהוא ירושת אביהן ואחר כך יורש בן אחד כמו אלו ג' בנים. והא דקאמר אצל אבי אביהן ולא אמר אצל אביהן משום דאלו לא חזרה נחלתן אלא אצל אביהן שהיו מבני עשרים ומעלה כשיצאו ממצרים למה יחלקו בשוה כשמחזיר כל אחד מבאי הארץ לאביו הלא כל אחד חוזר ומוריש לבניו ולא לבני אחיו (ועיין בגמרא ובמזרחי הארוך):

ז פירוש דאך מיעוט הוא כלומר שלא נחלק בגורל והא כתיב על פי הגורל אלא יצאו יהושע וכלב וכו':