במדבר כו, נו

על פי הגורל. הגורל היה מדבר, כמו שפרשתי, מגיד שנתחלקה ברוח הקדש, לכך נאמר על פי ה':

עַל פּוּם עַדְבָא תִּתְפְּלֵיג אַחֲסַנְתְּהוֹן בֵּין סַגִיאֵי לִזְעֵירֵי

עַל פּוּם עַדְבִין תִּתְפְּלֵג אַחְסַנְתְּהוֹן בֵּין סַגִיאֵי לִזְעִירֵי

על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט. לפקודים:

על פי הגורל תחלק נחלתו. וכן כשיהיה השבט מחלק את חלקו לגולגלותיו יתן לכל אחד חלקו על פי הגורל:

על פי הגורל תחלק נחלתו. דרשו רז"ל זה שאמר הכתוב (משלי י״ח:י״ח) מדינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד, ובא לשבח חלוקת הגורל כי מדה חשובה היא לחלוק מפני שהוא משבית מדינים וסיבה למניעת החמדה שלא יחמוד שום אדם מעתה חלק חברו כיון שע"י גורל באה לו אלא יאמר מאת ה' היתה לו, וכענין שכתוב (שם טז) בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו. ובין עצומים יפריד, בין המחלוקות והמריבות, כלשון (ישעיה מא) הגישו עצומותיכם.

על פי הגורל לאחר שחלקו לי״ב תחומין.

תחלק נחלתו שלכל שבט ושבט על פי הגורל לפי סכום ראשי משפחות שבו כגון ד׳ לראובן ה׳ לשמעון וכן כולם.

בין רב למעט כיצד ד׳ משפחות לראובן השתיים מרובות והשתיים מועטות אחת מהמרובות ארצו תחלק לג׳ חלקים ע״י גורלות ופתקין ב׳ חלקים לב׳ משפחות מרובות וחלק שליש יחזור ויחלוק לשנים לשתי משפחות מועטות וכן כל שאר השבטים עד שיתחלקו כל החלקים על פי הגורל כל הנ״ז חלקים לנ״ז משפחות, בין רב למעט הלמ״ד נקודה בחיר״ק.

על פי הגורל. על פה וגורל כיצד כהן לבוש אורים ותומים ומכוין באורין ותומים ברוח הקדש ואמר אם תחום פלוני עולה שבט פלוני עולה, כן הוה הגורל והיינו על פה ובגורל:

בין רב למעט. במסכת בבא בתרא (דף קכב.) אמרו וזה לשונם: איבעיא להו, ארץ ישראל לשבטים איפלוג או לקרקף גברי איפלוג? תא שמע ״בין רב למעט״. ועוד תניא: עתידה ארץ ישראל שתחלק לשלשה עשר שבטים, שבתחלה לא נחלקה אלא לשנים עשר וכו׳, ולא נתחלקה אלא בכסף שנאמר ״בין רב למעט״. אמר רבי יהודה: סאה ביהודה שוה חמש סאה בגליל, עד כאן. וכתב רשב״ם שם וזה לשונו: תא שמע ״בין רב״ וגו׳, שיקח כל שבט מה שיתן לו הגורל, בין שהיה מגיע לו חלק מרובה כגון שבט שהיה לו אנשים מעט, בין שהיה לו חלק מועט כגון שהיו לו אנשים מרובים וכו׳, דכל השבטים חולקין בשוה וכו׳, עד כאן. וקשה בדברי הגמרא, למה מפשט מהכתוב כיון שאין לו הכרח ממנו, שהרי בבריתא שמביא מפרשו לקרוב לירושלים ורחוק ממנה, קרוב קוריהו רב, רחוק מעט, לפי ששוה יותר.

ועוד נראים דברי הש״ס סותרים סופם לתחלתם, כי מאמרו ״תא שמע בין רב״ וגו׳ מגלה דעתו שסובר שנתחלקה בשוה לשבטים, ומאמרו ״ועוד תניא״ לא משמע כן, שהרי מפרש אמרו ״בין רב״ וגו׳ לרחוק מקום וקרוב מקום. ומכח זה מכרחים אנו לומר דסובר התלמוד כי תנא דעתידה ארץ ישראל סובר שנתחלקה ארץ ישראל לשבטים בהשואה, ולזה העיר הש״ס במאמר ״תא שמע ׳בין רב למעט׳״ לומר דסובר כדברי הבריתא שנתחלקה לשבטים בשוה. ואין דברים אלו צודקים, שהרי אם נפרש ״בין רב למעט״ בין שבט שנוטל רב לנוטל מעט לשעור אנשיו, מנין לנו לומר רחוק מקום וקרוב מקום, וכן להפך אם נפרש לרחוק מקום וכו׳ מנין לומר שנחלקה וכו׳?

ועוד, אם נאמר שנחלקה בשוה לשבטים, אם כן נעמיד מחלקת רבי יונתן ורבי יאשיה בחלקת כל שבט ושבט בפני עצמו, למר ליוצאי מצרים ולמר לבאי הארץ. כפי זה מה מקשה הגמרא (בבא בתרא קיח.) וזה לשונה: בשלמא למאן דאמר ליוצאי מצרים היינו דקא צווחן בני יוסף, דכתיב (יהושע יז:יד) ״וידברו בני יוסף״, אלא למאן דאמר לבאי הארץ מאי קא צווחי? כולהו שקול לטפלים, עד כאן. אין אני רואה קשיא, כיון שלכל הסברות נטלו בני יוסף בשוה עם השבטים, וטענת בני יוסף הוא שהם רבים מכל השבטים, ובין להאומר ליוצאי מצרים ובין להאומר לבאי הארץ מחלקתם היא בחלוק השבט עצמו. אלא ודאי דבין לרבי יונתן בין לרבי יאשיה לא נתחלקה הארץ בהשואה לשבטים, ואין להעמיד תנא דבריתא הפך שניהם. ועוד, אם נאמר שנתחלקה לשבטים בשוה, יותר היה לו לצעק שבט יהודה, שהרי כפי מספר באי הארץ יש במספר יהודה שבעים וששה אלף וחמש מאות, ומספר מנשה ואפרים יחד שמונים וחמשה אלף ומאתים, נמצא שאין יתרים שניהם מיהודה אלא שמונה אלפים ושבע מאות, ונטלו בכפלים, שהרי הם נטלו שני חלקים ויהודה חלק אחד, כמו שמבאר שם שלא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים לבד מלוי שלא נטל חלק בארץ.

אלא הנכון בעיני כי לא עלה על דעת הגמרא לומר שנתחלקה לשבטים בשוה כדברי רשב״ם, ופרוש דבריו שאמר תא שמע בין רב למעט – ממשמעות הכתוב מוכיח שהחלוק היה לשבטים, ממה שהזכיר בגורל ״בין רב למעט״, הרי שהחלוקה שהיתה על פי הגורל היה בו חלק רב וחלק מועט. ואם תאמר לקרקף דגברי לא יצדק לאמר ״בין רב למעט״, ופרוש רב ומעט הוא בין שבט שיש לו כפי אנשיו הרבה ובין שבט שיש לו כפי אנשיו מועט – הכל יהיה על פי הגורל לענין המקום שיטלו בו חלקיהם. ואמרו ועוד תניא עתידה ארץ ישראל וכו׳ – ירצה להביא הדבר ביותר באור, לפי שיש לבעל הדין לחלק ולומר שאין להוכיח מפסוק ״בין רב למעט״ אלא לומר שלא נתחלקה לקרקף דגברי, אבל עדין יש להסתפק אם למשפחות או לשבטים. לזה אמר״ ועוד תניא עתידה ארץ ישראל וכו׳ נתחלקה לשנים עשר שבטים. נמצינו אומרים כי פרוש ״בין רב למעט״ לכל הסברות אין נשמע ממנו שיחלקו השבטים בשוה, ולא חלקו אלא כפי שעור הפקודים, וכדברי תנא של ספרי שהבאתי בפסוק ״איש לפי פקדיו״.

על פי הגורל תחלק נחלתו. ואם שני האנשים שוים בערכם ויש נחלות בשני אופנים אז ע״פ הגורל תחלק למי יותן רב ולמי המעט:

בין רב למעט נכלל בזה ג"כ שאחר שהגורל קבע תחום השבט, ויש שבט שנפל גורלו במקום שהוא רב בדמים, והיה צריך להוסיף לשבט שנפל גורלו במקום שהוא מעט בשווי הדמים לפי ערך השומא, אבל בעת הגורל הגריל בין רב למעט ר"ל מחוז טוב או מחוז רע, ואח"כ בעת החלוקה שמו בית כור נגד בית סאה לפי יוקר הקרקע (ועי' בב"ב דף קכ"ב):

ח דאם לא כן על פי הגורל למה לי הא כתיב אך בגורל תחלק וגומר אלא לומר שעל פי רוח הקודש כלומר בשעה שיצאו הקלפים היה הקול עולה עם הקלפים ואומר אני גורל של תחום עכו עליתי לשבט פלוני. והוצרך לזה דאם לא כן מאחר שלפי רבוי השבט ולפי מיעוט השבט היו חולקים ואם כן למה חלקו בגורל שמא יפול לשבט מרובה באוכלוסין חלק מועט לכן פירש שהגורל היה על פי רוח הקודש: