במדבר כד, ז

מדליו. מבארותיו ופירושו כתרגומו:

וזרעו במים רבים. לשון הצלחה הוא זה, כזרע הזרוע על פני המים:

וירם מאגג מלכו. מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק:

ותנשא מלכותו. של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה:

יִסְגֵי מַלְכָּא דְיִתְרַבָּא מִבְּנוֹהִי וְיִשְׁלוֹט בְּעַמְמִין סַגִיאִין וְיִתְקוֹף מֵאֲגַג מַלְכֵּיהּ וְתִתְנַטֵל מַלְכוּתֵיהּ

יְקוּם מִנְהוֹן מַלְכֵיהוֹן וּפְרוֹקְהוֹן מִנְהוֹן וּבְהוֹן יֶהֱוֵי וְזַרְעֲיַיתְהוֹן בְּנוֹי דְיַעֲקב יִשְׁלְטוּן בְּעַמְמִין סַגִיאִין קַמָאָה דְיִמְלוֹךְ עֲלֵיהוֹן יַגִיחַ קְרָבָא בִּדְבֵית עֲמָלֵק וְיִתְרוֹמָם עַל אֲגַג מַלְכֵיהוֹן וּבְגִין דְיֵיחוֹס עֲלוֹי יִתְנְטֵיל מִנֵיהּ מַלְכוּתֵיהּ

יְקוּם מַלְכֵיהוֹן לִבְנֵיהוֹן וּפְרוֹקֵיהוֹן מִנְהוֹן וּבְהוֹן יֶהֱוֵי וְיֶהֱוֵי מַכְנַשׁ לְהוֹן גְלוּתְהוֹן מִן מְדִינְתָּא בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וּבְנֵיהוֹן יִשְׁלְטוּן בְּאוּמַיָא וּתְקֵיף מִן שָׁאוּל דִי חַס עַל אֲגַג מַלְכֵיהוֹן דַעֲמַלְקָאָה וְתִתְדְרַב מַלְכוּתֵיהּ דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא:

וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ – מֶלֶךְ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם יִכְבֹּשׁ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק. נִקְרָא שְׁמוֹ טֶרֶם הִוָּלְדוֹ, דּוֹמֶה לוֹ ״לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ״ (ישעיהו מה, א), ״הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ״ (מלכים א יג, ב), וְיִצְחָק (בראשית יז, יט), וְיִשְׁמָעֵאל (שם טז, יא), וּשְׁלֹמֹה (דהי״א כב, ט). "וְתִנַּשֵּׂא מַלְכוּתוֹ" שֶׁל יַעֲקֹב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁיָּבֹא דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ אַחֲרָיו, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ד:ז׳), וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה כָּל מֶלֶךְ בְּעַם עֲמָלֵק נִקְרָא אֲגַג, כִּי הַמֶּלֶךְ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵיהֶם הָיָה שְׁמוֹ כֵּן, וְנִקְרְאוּ בָּנָיו הַיּוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹ בִּשְׁמוֹ, כְּדֶרֶךְ רֹב הַמְּלָכִים גַּם הַיּוֹם שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם תּוֹפְסֵי הַמַּלְכוּת. וְכֵן "הָמָן הָאֲגָגִי" (אסתר ח, ג), כִּי הָיָה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה הַהִיא, כִּי רָחוֹק הוּא שֶׁיִּקְרָא הַנָּבִיא שֵׁם הָרָשָׁע בְּטֶרֶם נוֹצַר בַּבֶּטֶן. וְכֵן "גּוֹג" (יחזקאל לט, א) כָּל נְשִׂיא הַמָּגוֹג יִקָּרֵא כֵן. וְהִנֵּה הוֹסִיף בַּפַּעַם הַזֹּאת הַשְּׁלִישִׁית לְהוֹדִיעַ לְבָלָק כִּי אָהֳלֵי יַעֲקֹב הָיוּ טוֹבִים, רָמַז לְעֵת הֱיוֹתָם שׁוֹכְנֵי אֹהָלִים עַד שֶׁיִּנְחֲלוּ אֶת הָאָרֶץ, וּמִשְׁכְּנוֹת יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן יִהְיוּ טוֹבִים אַחֲרֵי כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק שֶׁיִּשְׁכְּנוּ בָהּ בְּמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים. וְכֵן תִּהְיֶה אַרְצוֹ מְלֵאָה כָּל טוּב כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו, וְכִי יְנַצַּח אֶת עֲמָלֵק בַּעֲבוּר שֶׁנִּלְחַם בּוֹ וִיאַבֵּד זִכְרוֹ, וְתִנַּשֵּׂא עוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ אַחֲרֵי כֵן מְלָכִים אַדִּירִים יִנָּשְׂאוּ מְאֹד. וְאָמַר לוֹ שֶׁיֹּאכַל כָּל צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם, רֶמֶז לְהוֹנָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם. וְאָמַר שֶׁיִּשְׁכְּנוּ בָהּ לָבֶטַח, לֹא יִירְאוּ מִכָּל עַם כַּאֲרִי וּכְלָבִיא שֶׁלֹּא יִירָא פְּרִיץ חַיּוֹת. וְעַתָּה נוֹאַשׁ בָּלָק מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם יִלָּחֵם בּוֹ יֹאבַד בֶּאֱמֶת, כִּי כָּל צָרָיו יֹאכַל כַּאֲשֶׁר יֹאכַל עֲמָלֵק בַּעֲבוּר שֶׁנִּלְחַם בּוֹ. עַל כֵּן אָמַר לוֹ עַתָּה שֶׁיִּבְרַח אֶל מְקוֹמוֹ, אֵין לוֹ חֵפֶץ בּוֹ:

יזל מים. הנה מים לשון יחיד כמו מי נדה לא זורק עליו:

מדליו. כמו מדליותיו:

וזרעו במים רבים. כזרע שרוה במים והטעם שכל יום יצמח ויגדל:

וירום מאגג מלכו. נבואה על שאול שהוא המלך הראשון כי קודם שאול היו שופטים ולא מלכים:

וירום מאגג - מלכות שאול. כל מלכי עמלק נקראין אגג. כמו כל מלכי מצרים קרוים פרעה. מלכי פלשתים אבימלך. ושל ירושלים מלכי צדק. אדוני צדק.

יזל מים מדליו. כמו הרים נזלו כלומר יתנטפו מים ממקום שהם דולים כלו' ירבה חיל מזרעו כי חיילות נמשלו למים כמו המים העצומים את מלך אשור כלומר יצא חיל מזרעו וזרעו יהיה כמים רבים שיגדלו מאד:

וירום מאגג מלכו. ירום מלכו של ישראל יותר מאגג כמו שמצינו שמלך ראשון של ישראל דהיינו שאול הרג עמלק וכל מלכי עמלק קרוין אגג וכל מלכי מצרים קרוין פרעה וכל מלכי פלשתים קרוין אבימלך:

ותנשא מלכותו. של ישראל:

יזל מים בגימטריא יגדל מלך שאין מושחין המלכים אל על הנהר:

יזל מים מדליו. ע"ד הפשט מדליותיו, והם הענפים.

וע"ד המדרש יזל מים מדליו, הזהר בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו, ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים, מדליו מן הדלים שבהם.

וזרעו במים רבים. הרוה במים רבים והוא גדל וצומח בכל יום, כענין שאמר ישעיה ע"ה בהצלחתן של ישראל (שם יז) ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי.

וירום מאגג מלכו. הוא שאול שהיה המלך הראשון, ואמר מאגג על שם ששאול תפש את אגג מלך עמלק.

יזל מים מדליו מצינו מים בלשון יחיד כמו מי נדה לא זורק עליו.

מדליו ורעו דליותיו המים יזלו מהענפים על השרשים.

וזרעו במים רבים ומתוך כך שבראש הענפים על השרשים יהיה תדיר במים רבים ולא ידאג ולא ימיש מעשות פרי זהו המשל. והמליצה וירם מאגג מלכו וגו'.

יזל מים מדליו. [כמו "הרים נזלו" יטפו מים ממקום שהם דולים כמו "גם דלה דלה לנו" כלו' ירבה חיל מזרעו כי (אזל) [חיל נמשל] למים ולנהר כמו "את מי הנהר העצומים והרבים את מלך בבל…שטף ועבר וגו'" כלו' יצאו חיל מזרעם:

וזרעו יהיה במים רבים ויגדל מאד:

וירם מאגג מלכו. ירם יותר מאגג מלכו של ישראל. כל מלכי עמלק נקראים אגגי כמו מלכי מצרים פרעה ומלכי פלשתים אבימלך:

ותנשא מלכתו. של ישראל] והיה מתנבא על שאול שנלחם באגגי:

יזל מים וגו׳. הכונה על פי דבריהם (שמות רבה כח,ו) כי כל איש ישראל קבל מסיני חלק בתורה, ולזה רמז ״מורשה״, ודרשו (פסחים מט:) אל תקרי מורשה אלא מאורשה. ואמר כאן כי כל מה שמחדשים בתורה הוא ״מדליו״, ממה שדלה דלה משה, שהכל רמוז בתורה שבכתב.

ואמר לשון דלי לומר, כי בערך פנה (בינה) הגדולה אשר עתיד ה׳ לגלות לישראל בסוף הדורות בימי מלך המשיח, שהוא שער החמשים של בינה, כל המ״ט הם בגדר דלי בערכו. ואמר כי הגם שעתה הוא דלי, זרע ישראל יזכה לקחת מים רבים שהוא שער החמשים, והוא אמרו וזרעו במים רבים:

וירם מאגג מלכו. כאן גלה מלכות ישראל הקימת שהתחילה מאגג שהיא מלכות עמלק, ראשונה שעשה שאול ומשם נפסקה מלכות שאול ונתנה לרעהו הטוב שהוא דוד. וטעם שכנה התחלת מלכותו מאגג, להעיר סבת הדבר שהיה מצד אגג, פרוש שהניחו שאול חי ולא הרגו, כאמרם זכרונם לברכה (מגילה יג.) שבאותה הלילה השריץ אגג זרע עמלק, וזה סבה לעקירת מלכות שאול ולרומם מלכות בית דוד. ותנשא מלכותו היא מלכות המשיח שהוא דוד, דכתיב (יחזקאל לז:כד) ״ועבדי דוד מלך עליהם״, ירום ונשא מאד כאמור בישעיה (ישעיהו נב:יג).

עוד ירצה באמרו וירם מאגג, שתחלת פעלת מלך המשיח היא מלחמת עמלק, שכל עמלק בא מאגג כידוע, ואמרו זכרונם לברכה (תנחומא סוף פרשת תצא) שאמר הקדוש ברוך הוא: ״אין הכסא שלם עד שימחה זכר עמלק״, ותנשא מלכותו על כל העולם.

יזל מים וגו׳. אחר שהראהו הקב״ה שבחן של בניו. הראהו שבחי הדורות משעה שנכנסו לארץ עד ימי משיח שיבא ב״ב. ולא ראה ימי הרעה רק ימי הטובה כדי לנקר את עיניו ונגמר זה הענין בפעם הרביעית. ואמר על דור השופטים שהיה להם מלחמות וגלו הרבה בקרב אוה״ע. ואנו לא ידענו ועוד היום יש מקומות שנמצאים ישראל שאומרים שהן מזמן פילגש בגבעה. ומי יודע אם לא גלו בעת שנתגברו עליהם בימי שפוט השופטים ובלעם ראה הטוב שבזה הפרט ואמר יזל מים מדליו וזרעו במים רבים. ביאור המשל דאם מגיעים דלי מלא מים למים רבים מיקרי זריעה ומש״ה מהני השקה לטהר המים כפרש״י ביצה דף י״ז ובכורות דף כ״ב. אע״ג שמכ״מ מי הדלי עומדים בפ״ע ולא נבטלו לגמרי אלא נזרעו ונתחברו. משא״כ אם תפול טיפה מים לנהר לא שייך לומר זריעה והשקה אלא הטיפה נתבטלה בתוך הנהר. כך אם גולה מאומה אחת לחבירתה אם הגלות הוא סך רב. אזי המה עם בפ״ע עומדים ומתחברים להמושל בם. אבל אינם בטלים לגמרי משא״כ אם גולה גוי אחד באומה שלמה אזי הוא בטל לגמרי אבל לא כן ישראל שאפי׳ גולה קצת ממנו לאוה״ע שנמשלו למים רבים. כמאמר ישעיה הנביא הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון וכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. מכ״מ אינו בטל לגמרי. אלא מתחבר לו כדכתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם אבל מכ״מ אינם בטלים לגמרי ועושים פרי לשמו ית׳ וזהו דבר בלעם יזל מים מדליו. אפי׳ אינו אלא נזילה שהוא טיפה מן הדלי. וזרעו במים רבים. מכ״מ אינו אלא כזריעה במים רבים ולא בטל ממש. והדבר מובן שאחר שהוא בזריעה שמחובר לארץ מכ״מ עושה פרי למינו כך ישראל אע״ג שהוא גולה מכ״מ בסוף יוצא ממנו זרע רשום בקרב האומה שהוא גולה ומתקדש על ידו שם שמים והוא עיקר התכלית של הגלות כמש״כ בפרשת שלח עה״פ ואולם חי אני וימלא כבוד ה׳ את כל הארץ. והנה אע״ג שזה השבח ראה בלעם עוד לפני שהגיע לדור של שאול כמש״כ. מכ״מ נכלל בזה כל ימי הרעה אשר ישראל גולים לאוה״ע:

וירם מאגג מלכו. יחל הרמת המלוכה מאגג. משעה שיהי׳ כובש שאול את אגג ועשה בו כליון גדול:

ותנשא מלכותו. כת״י ובגין דיחוס עלו יתנטיל מיניה מלכותיה. מלשון ישא את ראשך מעליך. ככה ראה שניטל מלוכת שאול ג״כ מאגג. אמנם אין בזה קללה. כי מה שהורם המלוכה משאול לא היתה לאוה״ע ולטובתם. אלא לכבודם של ישראל כדי שיצמח קרן דוד שרואה בלעם:

יזל מים מדליו הדולה היא מבארות עמוקים וזה המבדיל מינו ומן שאב ר"ל המים שהם דולים עתה בטורח גדול ממקום עמוק מאד, יזל אח"כ בלא טורח ולא ממקום עמוק רק ממעין המושך כמ"ש ונוזלים מתוך בארך, והמליצה שמי השפע והברכה שהם דולים עתה בטורח גדול ויגיעה רבה יהיה מקור נפתח לבניהם אחריהם לשאב ממנו מים בששון ממעיני הישועה בלא עמל, וזה יהיה ע"י דליו, ע"י שהם פחחו צנור השפע ודלוהו מבארות עמוקים ועי"כ זרעו יהיה במים רבים מי השפע והברכה, וירם עד שיבא עת שימלוך מלך לב"י ותחלה ירום מאגג מלכו הוא מלכות שאול שהי' ענינו להשמיד את עמלק ואח"כ ותנשא מלמתו בימי דוד ושלמה:

צ שאול המלך והכי קאמר קרא וירם ר"ל שאול המלך יטול מלכותו מאגג על ידי שיכבוש אותו: