במדבר כד, ו

כנחלים נטיו. שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק, אמרו רבותינו מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר (פסוק א) וישת אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו ברכם מעין אותן קללות שבקש לומר כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קה, א):

כאהלים. כתרגומו, לשון מור ואהלות (תהלים מה, ט):

נטע ה'. בגן עדן לשון אחר כאהלים נטע ה', כשמים המתוחין כאהל:

נטע ה'. לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא, מה):

כְּנַחֲלִין דִמְדַבְּרִין כְּגִינַת שַׁקְיָא דְעַל פְּרָת כְּבוּסְמַיָא דִנְצִיב יְיָ כְּאַרְזִין דִנְצִבִין עַל מַיָא

כְּנַחְלִין דְמַיָין דְמִתְגַבְּרִין כֵּן הִינוּן בְּנֵי יִשְרָאֵל יַתְבִין עִדְרִין עִדְרִין מִתְגַבְּרִין בְּאוּלְפַן אוֹרַיְיתָא וְהֵי כְּגַנִין שְׁתִילִין עַל פְּרַקְטוֹנֵי נַהֲרִין כֵּן הִינוּן תַּלְמִידֵיהוֹן חֲבוּרַן חֲבוּרַן בְּבֵית מֶדְרָשֵׁיהוֹן זִיו אַפֵּיהוֹן יַנְהַר כְּזִיו רְקִיעִין דִי בְרָא יְיָ בְּיוֹם תִּנְיַין לִבְּרִיאַת עַלְמָא וּמַתְחִינוּן לִיקַר שְׁכִינְתָּא רַמְיַין וּמְנַטְלִין עַל כָּל אוּמַיָא כַּאֲרָזַיָא דְלִיבְנוֹם דִשְׁתִילִין עַל מַבּוּעֵי מַיָין

כְּנַחֲלִין מִתְגַבְּרִין כֵּן יֶהֱוְיָן יִשְרָאֵל מִתְגַבְּרִין עַל בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וּכְגַנִין שְׁתִילִין עַל מַבּוּעִין דְמַיָין כֵּן יְהוֹן קִרְיַיתְהוֹן סָפְקַן סַפְרִין וּמַלְפֵי אוֹרַיְיתָא וְהֵיךְ שְׁמַיָא דִמְתַח מֵימְרָא דַיְיָ לְבֵית שְׁכִינָה לֵיהּ כֵּן יֶהֱוְיָן יִשְרָאֵל חַיִין וְקַיְימִין עַד לַעֲלַם יָאִין וּמְשַׁבְּחִין כַּאֲרָזַיָא דְמַיִין וּמְנַטְלִין בִּכְרָיוּתֵיהּ:

נטיו. דגשות הטי"ת להתבלע נו"ן נטה כי יש נחלים שינטו כה וכה ועליהם אילנים:

כאהלים. כמו מר ואהלות והנה דמה האהלים כנחלים נטיו:

כארזים. כפול בטעם והזכיר הארזים כארז בלבנון ישגה:

כנחלים נטיו - ננטיו. מיושרים

כאהלים - כמו: מור ואהלות. כַּאֲהָלִים כַּאֲרָזִים עלי מים פת"ח לפי שהוא במקום חטף. כארזים על יבלי מים. אבל בחור כארזים קמ"ץ שהוא מבורר כְּהָאֲרָזִים.

כנחלים נטיו. כי אמנם בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנטיו אל השדות להשקותם וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון וכמו כן המתפללים הם כגנות עלי נהר אשר לא ימישו מעשות פרי כאמרם ז"ל (פרק קמא דר"ה) ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם:

כאהלים נטע ה' עי"ן של נטע עקומה כי בזה העולם אין לישראל נטיעה קיימת רק לעתיד לבא:

כנחלים נטיו. הזכיר בכאן ארבע לשונות, כנחלים כגנות כאהלים כארזים, והם כנגד ארבע דגלים שבמדבר, ולשונות הללו מיני תענוג הם. ודרשו רז"ל במסכת תענית טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכתו של בלעם, שזה קללן בקנה שנאמר (מלכים א י״ד:ט״ו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים, את מוצא שהקנים מתנועעין לכאן ולכאן ואין כל הרוחות יכולין לעקרן ממקומן, ועוד שגזען מחליף, וזה ברכן בארז שהרוח באה ועוקרתו, ושוב אין גזעו מחליף.

כנחלים נטיו זה הלשון של נטה שייך באהלים ובנחלים כדכתי' "אשר נטה אהלו" וכתי' "הנני נוטה אליה כנהר שלום וגו'" כנחלים נטיו [כמו שהנחלים נטין ומתפשטין לכאן ולכאן כשהם גדולים, כן יתפשטו האהלים לכאן ולכאן שיפרו וירבו ויהיו צריכים לפשט האהלים ולהרחיבן לכאן ולכאן כמו שכת' "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו":

[כגנת עלי נהר. שגדילים הגנות ומתרחבין:

כאהלים נטע ה'. [אהלים ושנטע הק' בגן עדן כדכתי' "ויטע ה' גן בעדן מקדם" שגדילין ומתברכין] ובאהלים נמי שייך לשון נטיעה כדכתי' "ויטע אהלי אפדנו":

כארזים עלי מים שגדילין והולכין כן ישראל יפרו וירבו ויגדלו אהליהם:

כנחלים נטיו וגו׳. רז״ל (סנהדרין קה:) דרשו בזה הרבה דרשות. ואפשר לפרש הכתוב על זה הדרך, שהכתוב מדבר כנגד ארבע כתות הצדיקים שבעם ה׳. א׳ הוא כשמואל הנביא, שהיה מסבב כל ארץ ישראל ללמד ישראל תורה ומצוות בכל שנה ושנה, כאמרם זכרונם לברכה (שבת נו.). ב׳ כת הצדיקים הקבועים לתלמוד תורה, ללמוד וללמד ולהורות משפט, והיא כת העומדת בלשכת הגזית העוסקת בתורה ובהוראה כידוע, והיא בגדר הראשון עצמו, אלא שהמבקש ה׳ יבא אליהם, מוסיף עליהם שמואל שהוא היה מסבב להורותם. ג׳ כת הלומדת תורה לשמה לעצמה להשכיל ולהבין אמרי נעם, יתרה עליה כת הראשונה שלומדת ומלמדת. ד׳ היא כת המחזיקה ידי הלומדים ויוצאים למלאכתם למצא טרף אדם.

וכנגד ארבע כתות אמר ארבעה דמיונים: כנגד כתו של שמואל אמר כנחלים נטיו שהם עושים כנחל הזה שנוטל מימיו ממקום למקום לשתות ממנו, כמו כן כת זו שטורחין בעצמן להשקות צמא למים חיים. וכנגד כת שניה אמר כגנות עלי נהר, כגן הזה שהוא נטוע וכל הרוצה להנות יבא ויהנה, גם מוליכים פרות ממנו וזנים הרחוקים, כמו כן הם כת נטועה בלשכת הגזית וכל הרוצה להנות יבא ויהנה, גם פרותיהם הולכים למרחוק, שהבאים לשם מתחכמין מהם ויוצאים להשקות צמאי תורה, וכן כתיב (ישעיהו ב:ג) ״כי מציון תצא תורה״ וגו׳. וכנגד כת השלישית הלומדין לעצמן ואין בהם כח להשפיע לזולת אמר כאהלים נטע ה׳, כיעקב איש תם יושב אהלים ללמד לעצמו. ואמר לשון נטיעה כנטיעה הזאת שכל שהיא מתישנת מוסיף שרשים ואחיזה ביניקתה, כמו כן לומדי תורה כל זמן שמאריך בעסק התורה תוסיף להשתרש נפשו בה. וכנגד כת הרביעית אמר כארזים עלי מים, ארזים רמז לעשירי עם, בעלי קומה בעלי כח וגבורה בעולם הזה, אבל אין עושים פרות בתורה לפי שאינם לומדים בתורה.

וכבר כתבתי בכמה מקומות כי פרי התורה הוא לבדו יקרא פרי. ועין מה שפרש בזהר (חלק ג רב.) בפסוק ״לא תשחית את עצה וגו׳ ממנו תאכל״ וגו׳ (דברים כ:יט), שהכתוב רומז לבעל תורה שהוא עושה פרי וכו׳ יעין שם. ואמר עלי מים שחזקם גם כן הוא עלי מים שהיא התורה, לפי שמחזיקים ידי האנשים הלומדים בתורה שנמשלה למים ויהנו מהמים עצמם, כי המחזיק ידי לומדי תורה חולק עמהם שכר כידוע. והכונה בכל המאמר לומר שכל ישראל עומדים בשרש הקדשה, זאת התורה, ואפלו העוסקים בענין עולם הזה.

כארזים עלי מים. בסנהדרין (קה:) אמרו טובה קללת אחיה השילוני מברכות של בלעם, אחיה קללם בקנה שנאמר (מלכים א' יד טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים. מה הקנה אינו עומד כי אם במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים כו', אבל בלעם ברכם בארז שאינו עומד במקום מים כו' ופירש"י מ"ש כאן כארזים עלי מים שכינה דקאמרא הכי ופירושו דחוק, ונראה שכך פירושו כי מברכותיו של בלעם אנו למידין מה היה בלבו לקללם, ובודאי היה בדעתו להמשילם לסתם ארז שאינו עומד במקום מים כדי להשליט בהם עה"ר כסתם ארז שע"י שהוא גבוה הכל מסתכלין בו כך ישראל ע"י שירום ונשא וגבה מאד יתנו האומות בהם עיניהם. ויהפוך ה' את הקללה ונתן חכה לתוך פיו לאמר, אמור כארזים עלי מים שטר ושוברו עמו כי המים מגינין עליו כי רוב תחתיתו מכוסה במים ואינו נראה כ"כ גבוה והמים מצילין אותו מן העה"ר כמו הדגים, אבל מ"מ דמיון הקנה טוב ממנו כי הוא מורה על ההכנעה כי הוא נכנע מפני הרוח וזהו תקנתו וע"כ ארז"ל (תענית כ.) שזכה הקנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ס"ת, ולהורות נתן בלבם שאין התורה מתקיימת כ"א בנמוכי רוח כקנה ולא במי שהוא קשה כארז, ומ"מ הארז העומד עלי מים דומה קצת לקנה מצד היותו מכוסה קצת כי גם זה מורה קצת על ההכנעה לכך אמר מיד יזל מים מדליו, מן הדלים הנכנעים בטבע יזל מים של התורה.

וכאשר ראה בלעם שלא יכול להם בשום צד, הודה ואמר שלא יוכל לעשות טובה או רעה וגו' כי הרעה היינו לקלל, והטובה לברך אותם בקול גדול כדי שקללה תחשב להם, וטובה זו גרועה היא מסתם רעה יען כי אין פיו ולבו שוים ע"כ הקדים הטובה לרעה בדרך לא זו אף זו ואחר כל הנביאות אמר הנני הולך לעמי אין הפירוש סילוק נבואה שהרי עדיין הוא מתנבא והולך אלא שאמר הנני הולך להתנבאות מה שיעשו העם הזה לעמי לפיכך לכה איעצך וגו' כי זאת העצה איך תנצל מהם.

וקרוב לשמוע שאמר לו איעצך שתהיה שב ואל תעשה, מאחר ששלום יהיה בימיך מה לך לדאג על העתיד, כי את אשר יעשה העם הזה לעמך יהיה באחרית הימים ואך שלום יהיה בימיך לכך השמר והשקט ועיקר העצה רומזה בתיבת לכה ר"ל עתה לכה וכלך מדרך זו והרמוז בלכה זה איעצך, שלעת עתה תלך לך ותניח הדבר כי עוד חזון למועד.

כנחלים נטיו וגו׳. אמר ארבעה משלים נגד ארבעה דברים שני אהלים ושני משכנות וחשב מלמטה למעלה כמו שהחל מראש יעקב ואח״כ ישראל. ואמר המשל כנחלים נטיו על אהל נשים. וכענין דידוע דנשים מקרבא הנייתא לעניים וכדומה בצדקה וחסד שנמשל לנחל שוטף צדקה. באשר הוא נמשך להיטיב לזולתו כמו נחל. והמובחר שבחסדי נשי ישראל הוא אם מביא ע״י זה את אחרים לתורה ועבודה וכדאי׳ בברכות פ״א הני נשי במאי זכיין באתנויי גברי ודרדקי בי מדרשא שהרי נשים בעצמן אין להם קדושת תורה ועבודה ורק המה כמקוה טהרה לישראל שמביא לידי קדושה. וכמש״כ בפרשת חקת עה״פ והזה הטהור ודרשו לרבות את האשה. ומש״ה ע״י זכות מרים ניתן הבאר וכשמתה נסתלק. ואמרו במו״ק למה נסמכה מיתת מרים לפרה לומר לך מה פרה מטהרת את ישראל כך מרים מכפרת. וכ״ז משום שצדקת מרים היה נמשל למים של מעין המטהר ולפרה שמביא לידי קדושה. וזהו שמשבח לנשי ישראל באופן היותר נפלא. דכמו נחל אפי׳ אם אינו כשר לטבילה מחמת שאין בו מ׳ סאה או שהוא זוחלין. ג״כ הרבה נהנים ממנו. מכ״מ יותר טוב הוא אם הוא נטה למעין או לנהר גדול להשלים הכשרו ומביא לידי קדושה כך מעשה נשים שבאין לעזר אדם אפי׳ אינו מיוחד לצורך קדושה. ה״ז טוב כנחל צדקה. אבל עוד מה טובו שהמה כנחלים נטיו להביא לידי קדושת תורה ועבודה. כגנות עלי נהר. הוא משל על אוהל אנשי יעקב. והנה משונה גידולי גנה לשדה. דשדה אינו נזרע אלא מין א׳ או שנים משא״כ זרעוני גינה המה רבים. מכ״מ כל גן יש בו מין א׳ שהוא העיקר אלא שסביביו נזרע עוד הרבה מינים מעט מעט. כך כל איש ישראל מלא מצות ה׳. אבל כל א׳ יש לו מצוה א׳ ביחוד להיות נזהר בה ביותר כדאיתא במכילתא פ׳ בשלח רנ״א כל העושה מצוה אחת באמנה זוכה כו׳ ובירושלמי קידושין ספ״א עה״מ כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו׳ ומפרש בירושלמי שעושה מצוה אחת בזהירות יתירה. ובמדרש קהלת עה״פ אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה וגו׳ מפרש אוהב מצות לא ישבע מצות ומי שאין לו מצוה אחת שיהא לו תבואה וגו׳. ועי׳ מש״כ ר״פ אתם נצבים עה״פ כל איש ישראל שכל איש נידון ביחוד על דבר המיוחד לו. ושעליו להזהר ביותר. והיינו שהמשיל כל א׳ מאנשי יעקב כגנה שיש בה מין מיוחד ומכ״מ מלאה מינים רבים. אמנם גנה שאינה על הנהר ממהרת לשנות צורתה. ועלי ירקות נובלים מהר ונראים כמושים. אבל שעל הנהר בכל בוקר מתחדש ומתחזק ביופי גידול כל ירק. כך האדם שאינו מתחזק בכל יום. מעצמו יורד מעט מעט ממעמדו בעבודת ה׳. ע״כ המשיל מה שראה אנשים שנמשלו כגנת עלי נהר. שמתחזקים ומתחדשים בכל יום. כאהלים נטע ה׳. זהו משל על משכן של קריאי עדת ה׳ לצרכי רבים וגמילות חסדים. וכבר ביארנו בספר שמות בפרשת מזבח הקטרת. דגמילות חסדים נמשל לבשמים. ועל זה כתיב בשה״ש שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים וגו׳ נרד וכרכם וגו׳ וביארנו שהמשולחים בדרך פרעות מכ״מ המה פרדס רמונים מלאים מצות כרמונים ומפרש איזו מצות היינו נרד וכרכום וגו׳ היינו מיני גמ״ח ובביאורי שם בס״ד יבואר יותר. וזה לא כמצות התורה שנמשלו לשמן וע״ז כתיב ושמן על ראשך אל יחסר זה מעשה טוב. והטעם דכמו שמן אין בו שום ריח מצד עצמו רק קולט כל ריח. וכשסכין בשמן בשר אוהב ה״ז נעשה שמן ערב מפני ריח שקולט. ולהיפך סיכת בשר שונא הוא משוקץ. משא״כ בשמים אין נ״מ מי שנושאו. כך מצות ה׳ אין בו טעם ודעת אנושי שיהנה בהם דעת האדם. ורק ישראל המצווה על כך מתבסם הרבה בו. אבל כשעושה אותו עובד כוכבים אין בו שום טעם וריח. משא״כ גמ״ח נאה לכל אדם מש״ה נמשלו עוסקי בצרכי צבור בגמ״ח כאהלים. אכן כל גמ״ח ישנם בכל אוה״ע והדעת נותנת עליהם אבל בישראל יש ביחוד גמ״ח לשם ה׳. וכאשר נזהרו ע״ז כמש״כ בספר שמות בפ׳ והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ובפרשה משפטים בפסוק נעשה ונשמע. וביותר כשעושין גמ״ח השייך רק לתורה ולעבודת ה׳ ה״ז כאהלים נטע ה׳ וכארזים עלי מים. זהו משל על משכן השני שהוא קבוץ לתורה ולתעודה שאין למעלה ממנו. ומשם נעשים גם נביאים וכל גדולי ישראל שאפשר להיות. והנה כבר המשיל הכתוב בפרשת שופטים כי האדם עץ השדה אמנם יש ד׳ מיני עצים. א׳ הוא קוץ מונד אשר לא ביד יקחו שאין בהם תועלת. ולא נבראו אלא כדי להזיק לאחרים ולהיות כברזל ועץ חנית. היינו מזיקים בעצמם או משמשים למזיקים. או לשרוף אותם להחם בם בימי שבת היינו בעת מנוחה. וכדומה רשעים לא נבראו אלא ליום רעה. פי׳ או שיהיו משחיתים לאחרים או שיהיו נשחתים המה. ויתקדש בזה שמו ית׳. ב׳ עץ האטד. שחסים בצל ענפיו ועליו וכדומה לו אנשי בעלי ד״א. ג׳ עץ פרי. וכדומה בעלי מצות שנמשלו לפרי כדאי׳ בע״ז דף י״ט אשר פריו יתן בעתו זה מעשה הטוב. אבל אין נהנים מגוף האילן בקיומו. ד׳ ארז שנהנים מגוף האילן בבנין וכדומה בעלי תורה שהאדם בעצמו מזדכך בכל הליכותיו ודרכיו ושיחת חולין שלו. ובאשר יש ארז שטוב לבנין בעה״ב א׳. ויש ארז טוב לתורן עלי מים. והרי הוא מקיים אלפי ב״א. כך יש ת״ח שטוב הוא לסביביו וקרובים אליו. ויש חכם שמנהיג עולמו וכקברניט לספינה. וה״ז כארזים עלי מים שמשתמשים בו על המים. וע׳ ספר בראשית ב׳ בענין הנהרות ובספר דברים י׳ י״ב וריש פ׳ אתם נצבים. שנתבאר ג״כ ד׳ אופני בני אדם. וכל א׳ יש לו דין ומשפט בפ״ע. אכן בלעם ראה המובחר והטוב שבכל אופן:

כנחלים נגד אהליך יעקב אמר כנחלים נטיו שהנחלים מימיהם פוסקים כמ"ש אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו (איוב ו׳:ט״ו), וכן במדבר היו נדים ממקום למקום, אבל הנהרות הם קבועים ומושכים תמיד, וזה נגד משכנותיך ישראל שהם יהיו קבועים כגנות עלי נהר המושך תמיד, ואמר שנית נגד אהליך יעקב כאהלים נטע ה' הם עשבים מריחים, כי אהלי המדבר היו דומים כצמחי אהלות ועשבי בשמים שהם צצים ונובלים ונוטעים אחרים תחתיהם, כן לא היו נטיעותיהם קבועים ומושרשים, אבל משכנותיך ישראל בא"י דומים כארזים עלי מים שהארזים הם קבועים ועציהם יתקיימו לאלפי שנים, ומשל כנחלים נטיו מציין השפע שמקבלים מאת ה' שנדמה למים, שבא"י לא תפסק בשום עת, ומשל כאהלים וכארזים מציין את העם עצמו וקיומו ועמידתו וגבורתו: