במדבר כד, ב

וישא בלעם את עיניו. בקש להכניס בהם עין רעה, והרי יש לך שלש מדותיו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה האמורים למעלה:

שוכן לשבטיו. ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חברו:

ותהי עליו רוח אלהים. עלה בלבו שלא יקללם:

וּזְקֵף בִּלְעָם יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת יִשְׂרָאֵל שָׁרָן לְשִׁבְטוֹהִי וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ

וּזְקַף בִּלְעָם יַת עֵינוֹי וַחֲמָא יַת יִשְרָאֵל שַׁרְיַין לְשִׁבְטֵיהוֹן בְּבָתֵּי מֶדְרָשֵׁיהוֹן וְלָא הֲווֹן תַּרְעֵיהוֹן מְכַוְונִין כֻּלוֹ קֳבֵיל תַּרְעֵי חַבְרֵיהוֹן וּשְׁרַת עֲלוֹי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ

שכן לשבטיו. ראה כל הדגולים י"א כי בלעם היה רע עין הנקרא מרע וברעת עינו היה עושה רעות וכבר הודעתיך דעתי:

וירא את ישראל שוכן לשבטיו. ראה דגלים מסודרים ושאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה כדי שלא יעשו היזק ראיה זה לזה, מיד אמר מה טובו אוהליך.

וישא בלעם וגו׳. הצרך לומר ״וישא״, גם הצרך להזכיר שמו ולא סמך על זכרונו בסמוך, לפי מה שקדם לנו שישראל היו מסבבים בעננים ולא היתה עין שולטת בהם, לזה אמר שנשא בלעם וגו׳, פרוש, נשא נביאותו, כי הוא היה נביא אמות העולם ומחזה נבואה יחזה, ולזה דקדק לומר ״בלעם״ לרמז נשיאות עין שאינה בזולתו אלא בו, ובזה העיר שבמחזה הנבואה הכתוב מדבר, ובזה השיג לראות ישראל שהיו נסתרים בענני הכבוד.

וירא וגו׳ לשבטיו ותהי עליו וגו׳. פרוש שראה בהם שני ענינים גדולים: א׳ – שוכן כל שבט ושבט בפני עצמו, ב׳ – ותהי עליו וגו׳ שהיתה שורה שכינה על כל שבט בפני עצמו, מלכו בראשו. והטעם שכל שבט יש לו הדרגה בפני עצמו, או לצד הזכות שיש לאחד יותר מחברו, או לפי המנין. גם רמז בקשר שני דברים על פי דבריהם זכרונם לברכה (בבא בתרא ס.) שאמרו שבאמצעות שנסדרו ישראל בדרך זה כל שבט בפני עצמו, שכנה עליהם שכינה ונעשו מרכבה לה, והוא מה שדקדק לומר ותהי עליו רוח אלהים:

וירא את ישראל וגו׳. לא כראיה הראשונה לתת עליהם עין רעה. אלא באהבה שהשיג באותה שעה וכ״כ הרשב״ם ומתוך כך כתיב. ותהי עליו רוח אלהים. שרוח הקדש שרתה עליו מאהבה וחיבה. והנה לא הלך למרחוק אלא בעמדו אצל בלק החל לומר:

וישא בלעם את עיניו ועתה ראה את ישראל שוכן לשבטיו ר"ל שראה את כלם, לא כמו בפעמים הראשונים שראה רק מקצת מהם, אולם כאשר ראה את כלל העם כמו שהם שוכנים ד' דגלים כ"א מג' שבטים שזה דוגמת מחנות המרכבה העליונה ושכינת ה' בתוכם, עי"כ ותהי עליו רוח אלהים כי בפעמים הראשונים הי' רק הערה האלהית שבא אליו מרחוק דרך מקרה כמ"ש ויקר אלהים אל בלעם, אבל עתה נתלבש ברוח אלהים ונבואה גמורה כי נחה עליו הרוח:

י דאם לא כן למה נשא את עיניו בפעם הזאת יותר מבשאר פעמים:

כ רצ"ל במה שכתוב ותהי עליו רוח אלהים משמע שהיה עליו נבואה ולא מפרש אחריו מאי נבואה אלא מספר בשבחן של ישראל ומפרש עלה בלבו וכו' וכאלו אמר ותהי עליו רוח אחרת והוא רוח אלהים שלא לקללם: