במדבר כד, טז

וידע דעת עליון. לכון השעה שכועס בה:

אֵימַר דִשְׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל וִידַע מַדַע מִן קֳדָם עִילָאָה חֵיזוּ מִן קֳדָם שַׁדַי חָזֵי שְׁכִיב וּמִתְגְלֵי לֵיהּ

אֵימַר דְשָׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֱלָהָא וִידַע שַׁעְתָּא דְרָתַח בֵּיהּ אֱלָהָא עִלָאָה דְחֵיזוּ מִן קֳדָם שַׁדַי חָמֵי וְכַד הֲוָה בָּעֵי דְיִתְגְלֵי לֵיהּ הֲוָה מִשְׁתַּטַח וּנְפַל עַל אַפּוֹי וְרַזְיָא סְתִימַיָא מַה דְאִתְכַּסֵי מִן נְבִיָא הֲוָה מִתְגְלֵי לֵיהּ

אָמַר גַבְרָא דִשְׁמַע מַמְלַל מִן קֳדָם יְיָ וִידַע דֵעָה מִן קֳדָם עִילַוֵיהּ דַחֲזֵי מִן קֳדָם שַׁדַי הֲוָה חָזֵי וְכַד הֲוָה בָּעֵי הֲוָה מִשְׁתַּטַח עַל אַפּוֹי וְרָזֵי נְבוּאֲתָא מִתְגַלְיָין לֵיהּ וַהֲוָה מִתְנַבֵּא עַל נַפְשֵׁיהּ דְהוּא נָפִיל בְּחַרְבָּא וְסוֹף נְבִיוּתֵיהּ לְמִתְקַיְימָא:

וידע דעת עליון. בדרך נבואה לא בקסם:

ויודע דעת עליון אמר כאן ויודע דעת עליון לפי שרצה לגלות ימות המשיח:

וידע דעת עליון שאין דעתו לקלל את ישראל בעוד שהם זכאים.

מחזה שדי יחזה כשהוא שוכב ונופל על מטתו בלילה וגם בשעה שהוא גלוי עינים כלומר גם ביום גם בלילה רואה מראות.

ויודע דעת עליון. הוסיף כאן לומר שיודע גם התכלית ורצון הקב״ה להגדיל את ישראל כ״כ. לא כמו עד כה שהיה רק כמו ידיעת הטבח בסעודת המלך כמש״כ לעיל שאינו יודע שום טעם לרצון המלך לעשות סעודה גדולה כ״כ לכבוד אותו איש. כך לא היה יודע אז בלעם טעם על גדולת ישראל. משא״כ בנבואה זו ידע תכלית הדבר מה דעת עליון וכאשר יבואר לפנינו. והיה מתפאר בזה כמו שהטבח מתפאר לשומעי דבר הסעודה שהוא יודע כונת המלך:

ב דקרינן דע עת עליון כלומר שיודע עת שכועס בה עליון. (דבק טוב) דק"ל השתא דעת בהמתו לא ידע והיאך ידע דעת עליון לכן פירש לכוין וכו':