במדבר כד, יד

הולך לעמי. מעתה הריני כשאר עמי, שנסתלק הקדוש ברוך הוא מעליו:

לכה איעצך. מה לך לעשות ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו.) תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן לא, טז):

אשר יעשה העם הזה לעמך. מקרא קצר הוא זה, איעצך להכשילם, ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים:

וּכְעַן הָא אֲנָא אָזֵיל לְעַמִי אִיתָא אֲמַלְכִינָךְ מָה דְתַּעְבֵיד וַאֲחַוֵי לָךְ מָא דְיַעֲבֵד עַמָא הָדֵין לְעַמָךְ בְּסוֹף יוֹמַיָא

וּכְדוֹן הָאֲנָא מִתְפְנֵי וְאָזִיל לְעַמִי אִיתָא אֵימְלְכִינָךְ אִיזַל זַמִין פּוּנְדְקִין וּמַנֵי בְּהוֹן נְשַׁיָיא מַטְעֲיָיתָא זַבִּין מֵיכְלָא וּמִשְׁתַּיָיא בְּבָצִיר מִן טִימְהוֹן וְיֵיתוּן עַמָא הָדֵין וְיֵיכְלוּן וְיִשְׁתּוּן וִירַווּן וִישַׁמְשׁוּן עִמְהוֹן וִיכַפְרוּן בֶּאֱלָהָהוֹן וְיִתְמַסְרוּן בִּידָךְ בְּשָׁעָה קְּלִילָא וְיִפְּלוּן מִנְהוֹן סַגִיאִין בְּרַם בָּתַר כְּדֵין עֲתִידִין הִינוּן דְיִשְׁלְטוּן בְּעַמָךְ בְּסוֹף עֲקַב יוֹמַיָא

וּכְדוֹ הָא אֲנָא אָזֵיל לְוַת עַמִי אִיתָא כְעַן אָעוּץ יָתָךְ עֵצָה דִי תַעֲבֵיד בְּעַמָא הָאִילֵן חָטֵי יַתְהוֹן וְאִין לָא לֵית אַתְּ שַׁלִיט בְּעַמָא הָאִילֵין בְּרַם עֲתִידִין הִינוּן עַמָא הָאִילֵין מִשְׁלוֹט בְּעַמָךְ בְּסוֹף עֲקַב יוֹמַיָא:

לְכָה אִיעָצְךָ – לְפִי שֶׁרָצָה לוֹמַר פֻּרְעָנוּת אֻמָּתוֹ, כְּדִכְתִיב ״וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב״ (במדבר כ״ד:י״ז), לְכָךְ אָמַר לוֹ "אִיעָצְךָ", כְּלוֹמַר אוֹמַר לְךָ לְצַד אֶחָד דֶּרֶךְ עֵצָה שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ אֲחֵרִים. ״לְכָה אִיעָצְךָ״ - מַה לְךָ לַעֲשׂוֹת. וּמַה הִיא הָעֵצָה? אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קו). תֵּדַע שֶׁבִּלְעָם הִשִּׂיאָם עֵצָה זוֹ בְּזִמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם״ (במדבר ל״א:ט״ז). אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ - מִקְרָא קָצָר הוּא: אִיעָצְךָ לְהַכְשִׁילָם, וְאוֹמַר לְךָ מַה עֲתִידִין לְהָרַע לְמוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ד:י״ד). וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר לוֹ: אַגִּיד לְךָ הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ הָאֱלֹהִים שֶׁיַּעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, מִלְּשׁוֹן ״זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ״ (ישעיהו יד כו), ״שִׁמְעוּ עֲצַת ה' אֲשֶׁר יָעַץ עַל אֱדוֹם״ (ירמיהו מט כ). וְאָמַר "אִיעָצְךָ", כִּי הַשּׁוֹמֵעַ עֵצָה יִקָּרֵא נוֹעָץ. וְהַנְּבוּאָה הַזֹּאת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ הִיא, כִּי כָל נְבוּאוֹתָיו מוֹסִיפוֹת בָּעֲתִידוֹת. מִתְּחִלָּה אָמַר שֶׁהֵם חֵלֶק ה' וְנַחֲלָתוֹ, וּבַשֵּׁנִית הוֹסִיף כָּבְשָׁם הָאָרֶץ וְהָרְגָם מְלָכֶיהָ, וּבַשְּׁלִישִׁית רָאָה שִׁבְתָּם בָּאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ וְהַעֲמִידָם מֶלֶךְ יְנַצֵּחַ אֶת אֲגַג, וְתִנַּשֵּׂא עוֹד הַמַּלְכוּת שֶׁרָאָה דָוִד מִתְנַשֵּׂא לְמַעְלָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ ה' לְמֶלֶךְ וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״ (ש״ב ה יב), כְּלוֹמַר בַּעֲבוּר אֲשֶׁר הִבְטִיחָם שֶׁתִּנַּשֵּׂא מַלְכוּתָם. וְעַתָּה בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת הָרְבִיעִית יוֹסֵף לִרְאוֹת עִנְיַן הַמָּשִׁיחַ, וּלְכָךְ הִרְחִיק הָעִנְיָן מְאֹד וְאָמַר ״אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כ״ד:י״ז), מַה שֶׁלֹּא אָמַר כֵּן בַּנְּבוּאוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְאָמַר שֶׁזֹּאת עֲצַת ה' שֶׁיָּעַץ לִהְיוֹת בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

לכה איעצך. י"א הטעם על בנות מואב וזה דבר רחוק בעבור שאמר באחרית הימים והנכון בעיני שהוא כמשמעו אתן לך עצה שתדע מה תעשה כי זה העם כן יעשה לעמך:

איעצך - עצה להכשילם לפי דעתי.

אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים - אבל עתה בקרוב בחייך לא תירא מהם. וזו היא העצה: הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' - וכאן סתם משה את העצה, לפי שבלחש אמרה בלעם לבלק ולא נודעה העצה עד שפירשה משה בשעת הצורך.

לכה איעצך. עצת שליחות הנשים כמו שהתבאר באמרו הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם:

אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. כי אמנם הרע אשר יעשה העם הזה לעמך לא יהיה בימיך ואין לך לירא אבל יהיה באחרית הימים בלבד כאמרו ומחץ פאתי מואב וכאמרו אדום ומואב משלוח ידם:

לכה איעצך. א"ר יוחנן שלשה היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נדון ביסורין יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית שנא' ומשפחות סופרים ישבו יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת וגומר וכתיב ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו' ד"א איעצך כלומר על אותו דבר שאתה ירא וחרד מפני זה הקהל היושב ממולך דע שאם לא תתגרה בהם אל תירא מהם:

אשר יעשה העם הזה. כדמפרש ואזיל:

ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך. אתן לך עצה שתעשה להכשילם, והוא שהפקיר בנות מואב לבני ישראל, לפי שידע שאלהיהם שונא זמה, ומה שסתם כאן פירש במקום אחר, הוא שאמר (במדבר ל״א:ט״ז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו'.

אשר יעשה. כלומר איעצך ואגיד לך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, הוא שאמר ומחץ פאתי מואב, אבל עתה אין לך לפחד מהם כי לא ירעו לך.

והרמב"ן ז"ל כתב איעצך ואגיד לך עצה היעוצה מאת ה' אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, וגלה לו נבואה זו שלא יפול עמו ביד ישראל עתה רק באחרית הימים. והנה היו ארבע נבואות, ראשונה הוא שאמר שישראל חלק ה' ונחלתו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא נתחשב, שניה התנבא בכבוש הארץ ושיהרגו מלכים אדירים שבה, דכתיב הן עם כלביא יקום וגו', שלישית ראה ישיבתם בארץ במנוחה והשקט ואמר מה טובו אוהליך יעקב, ושיעמידו מלך שינצח את אגג ושתנשא עול המלכות שראה דוד מתנשא למעלה, שנאמר (שמואל ב ה׳:י״ב) וידע דוד כי הכינו ה' למלך, ועתה בנבואה הזאת הרביעית הוסיף לראות ענין המשיח, ולכן הרחיק הענין מאד שאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, מה שלא אמר כן בכל הנבואות הראשונות, ואמר שזאת עצת השם שיעץ באחרית הימים. וקרא עצמו עתה שומע אמרי אל ומחזה שדי, יחזה כאשר עשה בנבואה שלישית, והוסיף לקרוא עצמו יודע דעת עליון. והאומר כן, יודע דעת עליון, ירצה לומר שהוא יודע מה בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו באחרית הימים, וזה כענין (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי, ואמרו רז"ל לבא לפומא לא גליא, עד כאן.

ולפי שהדבר הנסתר הוא צפון בלב לכך נקרא השם הנסתר לב, הוא שכתוב (תהילים ע״ג:כ״ו) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם, והמלאכים שהם שלוחיו נקראים פיו שהם משתלחים אל הנביאים להגיד להם העתידות, ואם כן הנביאים הם פי המלאכים והמלאכים הם פי הקב"ה, והוא לבא לפומא, כי לא גלה הקב"ה הקץ אפילו למלאכים כל שכן לנביאים, ודניאל לא ידעו אבל נאמר לו (דניאל י״ב:ט׳) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ.

לכה איעצך משה רבינו סתם את העצה לפי שבלעם אמר לבלק בחשאי, אך בפרשת מדין גלויה היא שנאמר החייתם כל נקבה וגו׳ הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו'

אשר יעשה העם הזה לעמך הוא יהיה באחרית הימים כמו שמפרש והולך אראנו ולא עתה וגו׳ אם תזדווג להם עכשיו בענין עצה זו אין לך לירא מהם כלום.

לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך. פ' חלק מקשין אשר יעשה עמך לעם הזה מיבעי ליה שהרי עצה רעה היה יועץ אל בלק היאך יכשילו עמו את עם אחר על ענין הזמה כי הושיב זקנה ונערה יפה בחנות הנערה מבפנים והזקנה לפתח האהל ומוכרת כלי פשתן נחמדים ויקרים הזקנה הארורה היתה מעלה בדמים יקרים לכלי פשתן. וכאשר היתה הנערה שומעת סוררת וממארת את קול הישראלי וצרצור יין עמוני מונח אצלה שעדיין לא נאסר יין עמוני והיתה באה מקושטת ובשפתי חלקות מדברת עמו משיוויי המקח וקוראה לו ובא אליה ומחבקת ומנשקת אותו ונצבה לימינו וא"ל למה אנו אוהביכם ואתם שונאים אותנו הלא כולנו בני איש א' בני תרח אבי אברהם ואבי נחור ומוציאה מחיקה דמות פעור ובטרם תהיה חפצה לעשות שאלתו שהיה טועה בה היה אוכל מזבחה ומודה לעבודה זרה ארורה ובסוף בעונותינו נכשלו ישראל ונפל ממנו רב וזו היא העצה רעה אשר יעץ השונא אוהב זמה על שונאי ישראל:

מדרש ילמדנו:

הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט לא הניח הקב"ה פתחון פה לאו"ה לעת"ל לו' שאתה ריחקתנו ולא נתת לנו תורה ונביאים כמו שנתת לישראל מה עשה הקב"ה כמו שהעמיד מלכים חכמים ונבונים לישראל כך העמיד לאו"ה העמיד שלמה מלך על כל הארץ כן עשה לנבוכדנצר שכתוב בו וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו. זה בנה בהמ"ק ואמר כמה רננות ותחנונים וזה החריבו וחירף וגידף ואמר אעלה על במותי עב אדמה לעליון. נתן לדוד עושר ולקח הבית לשמו. ונתן להמן עושר ורצה אומה שלימה לטבוח כיוצא בו העמיד משה לישראל שהיה מנהיג עמו והיה מדבר עמו כל זמן שירצה והעמיד בלעם לאומות העולם. ובא וראה מה בין ישראל ונביאים שלהם לנביאי או"ה. נביאי ישראל מזהירים את האומות על העבירות ונביאי האומות מעמידין להם וכן עשה בלעם:

לך איעצך על אותו דבר שהיית ירא וחרד מפני הקהל היושב ממולך ומפחדו שלחת עלי איעצך אתן לך עצה שלא תתגרה עמהם שאין לך לירא מהם כלום כי לא יזיקוך ולא לעמך כל ימיך כי את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים יהיה ולא עתה:

ועתה הנני וגו׳. פרוש, הנה הוא מוכן לקים גזרת מלך ללכת בעת ההיא. ואמר לשון יחיד כנגד מה שרמז לו בתיבת ״לך״ כמו שפרשתי, ואמר לעמי כנגד מה שאמר לו ״אל מקומך״, אבל כנגד פרט הבריחה לא הודה לו כי לא חש לירא ממנו כי כשפן גדול היה, וצא ולמד (מדרש הגדול לא,ח) כמה נתעצמו עמו עם בני ישראל בהריגתו ומכל שכן זולתם שלא יוכלו עשות עמו רעה.

אשר יעשה וגו׳ באחרית וגו׳. פרוש, לפי שרצה לגלות לו שישראל יאבדו ויקעקעו ביצתם של מואב, וגם בלק אפשר שהיה רואה דבר זה בצפור כי עם בני ישראל ימחץ פאתי מואב, לזה אמר לו כי מה שיעשה העם הזה לעמך יהיה באחרית הימים. וטעם שהצרך להודיעו דבר זה, לפי שבא ליעצו עצת הפקרת בנותיהם, כאמרם זכרונם לברכה (סנהדרין קו.) בפרוש אמרו ״לכה איעצך״, לזה חש שיאמר איך יתכן שיצאו נשיהם לעם בני ישראל הבאים לאבדם, הלא כל היוצא ידקר. לזה הודיעו כי לא ירעו ולא ישחיתו עם הזה לעמך, ויכולין נשיהם לצאת למחנה ישראל לעצתו. ודקדק לומר לעמך, לומר דוקא לעמך שהם מואב שהיה מלך עליהם הוא שלא יעשו להם דבר אלא באחרית הימים, ולמעט בלק כי פתע ישבר, וכמו שכן היה דכתיב (במדבר לא,ח) ״ואת מלכי מדין״ וגו׳ והוא אחד מהם, כאמרם זכרונם לברכה (במדבר רבה כ,כ).

ועתה וגו׳ איעצך אשר וגו׳. לפי הפשט ה״פ אומר לך בעצה שלא תתגרה עמהם. כי אין לך לירא מהם כעת שהרי נזהרו עליך:

אשר יעשה העם הזה לעמך. יהיה באחרית הימים. ופי׳ אחרית הימים אינו אחרית ימות עולם אלא תקופה שהוא עומד בה היינו של ביאת ישראל לארץ שנמשך עד ימי דוד. וע׳ מש״כ בספר בראשית מ״ט א׳. אבל עתה אין לך לחוש ולהתחרות עמהם. והדרש בזה שיעץ להפקיר הבנות לזנות וכמפורש בפרשת מטות הן המה היו לבני ישראל בדבר בלעם. וא״כ ה״פ לכה איעצך איזה דבר שיהיה גורם התרועעות ואהבה. וא״כ אשר יעשה העם הזה לעמך יהיה באחרית הימים אבל לא עתה. והיינו עצה דזנות שגורם אהבה. ושמעתי רמז בכאן בשם הגאון מ׳ מרדכי האב״ד ד״ק פינסק זצ״ל שמרומז במה שאמר אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים היינו גלה לבלק עצה מה שיהפך עם ישראל לערלים באחרית ימי האדם. היינו כדאיתא בגמ׳ דהבא על ארמית אינו ניכר למהול. ונמשכה ערלתו אחר מותו:

ועתה הנני הולך לעמי ר"ל עד עתה לא יכולתי להועיל לך מאומה כי הוזהרתי ע"ז מאת ה' שלא לעשות טובה או רעה מלבי, רק עתה שאני הולך לעמי נפסק ענין שליחותי שבאתי אליך בצווי ה', ומעתה הנני ברשות עצמי, ועתה לכה איעצך הוא העצה שנתן לו להרע לישראל ע"י בנות מואב, ובאשר עצה זו נתן לו בצנעה אמר לכה איעצך ר"ל לכה אתי אל מקום סתר ושם איעצך, והעצה התגלה אח"כ כמ"ש הן הנה היו בדבר בלעם למסר מעל בה', וגם דע כי אשר יעשה העם הזה לעמך זה לא יהיה עתה רק באחרית הימים ואין לך לדאג על ימים הבאים אם שלום ואמת יהיה בימיך:

ת דאם לא כן אני הולך למקומי מיבעי ליה כמו שאמר בסמוך וישב למקומו:

א ר"ל דלשון איעצך אין שייך לומר על אשר יעשה העם וגומר אלא יאמר לו השמועה אבל לא בלשון עצה. והיה ראוי לכתוב אשר תעשה וגומר. ועל זה פירש מה לך לעשות ומקרא קצר הוא כמו שפירש בסמוך והכי פירושו איעצך מה לך לעשות וגם אודיעך את אשר יעשה וכו' ומה היא העצה שהכתוב לא גילה אותה אלהיהן וכו':

ועתה הנני הולך לעמי עד וישב ישראל בשטי'. בעבור שאמר בלק לבלעם ועתה ברח לך אל מקומך. השיבו בלעם שהוא לא יברח כי הוא לא עשה פשע בארצו שיצטרך לברוח משם וגם לא היה צריך למתנותיו כי הוא ילך לעמו ולא יחסר לשם לו דבר. וזהו הנני הולך לעמי רוצה לומר לא בורח ולא הולך למקום עמי לא אצטרך שמה מתנותיך. ולפי שבלק חם לבו בקרבו מפחד ישראל פן ישחיתו ויכבשו את ארצו לכן בלעם כדי לנחמו ולתת לו שארית ותקוה ניבא לו נבואה אחרת מבלי מזבחות ולא עולות להיותה נבואה מאת האלהים. הודיע לו בה ענין ישראל בזמן מלך המשיח וקבוץ הגליות העתיד להיות ומה יהיה למואב בימים ההם כי הבטיחו שעד הזמן ההוא לא יכבשו ישראל את ארצו ועל זה אמר לך איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. והקשה בכתוב איך יקרא עצה מה שיהיה באחרית הימים. כי הנה כמו שאמר הפלוסוף בג' מספר המדות העצה לא תבוקש על מה שיעשה הזולת כי לא יתיעצו אנשי לצידימוניא איך יתנהגו ביניהם אנשי רומי אבל נקח עצה בדברים שהם בנו והם נפעלי'. ובעבור זה ארז"ל שהשיאו עצה להפקיר בנות מואב לישראל להכשילם בדבר פעור. והרמב"ן כתב שאמר לו אגיד לך העצה אשר יעץ השם ממה שיעשה העם הזה לעמך באחרית הימים ואין צורך לכל זה אבל פשט הכתוב הוא שהעצה היתה לבלק שילך לו ולא יחוש ולא יפחד מישראל לפי שמה שיעשה ישראל לעמו לא יהיה אלא באחרית הימים ושלום ואמת יהיה בימיו ואין עצה גדולה מזו להסיח דעתו מזה כי הרעה אשר יעשו היא לעתים רחוקים ודיה לצרה בשעתה גם כי הרעה ההיא תהיה אז מחוייבת כי ה' צבאות יעץ ומי יפר. וההשתדלות והחריצות נגדו הוא שקר וזהו לך איעצך רוצה לומר שתלך ואל תחוש מזה לפי שמה שיעשה העם הזה לעמיך יהיה באחרית הימים לא עתה והותרה בזה השאלה הכ"ג. וכדי לבאר זה הביא הנבואה הרביעית להיותה רחוקה מאד אמר שהיה שומע אמרי אל ויודע דעת עליון ורמז בזה שנבואתו פעמים הית' בשמיעת דברים מפורשים ועל זה אמר שומע אמרי אל ופעמים היתה התודעות מגיע לשכלו כמו שאמר במראה אליו אתודע ועל זה אמר ויודע דעת עליון. ופעמים היתה נבואתו ראיית צורות וכמו שאמר הרב בפמ"ד ובפמ"ה ח"ב ועל זה אמר ומחזה שדי יחזה כי שלשתם הם צורות השגותיו הנבואיית. ואמר נופל וגלוי עינים להגיד שהיה בזמן נבואותיו נופל נרדם ארצה אבל עכ"ז היה גלוי עינים כי אף שהיו החושים החיצוניים בטלים היו הפנימיים בשלמותם. ואמר ולהיותי גלוי עינים אראנו ולא עתה רוצה לומר אראה הדבר הזה אשר אגיד עם היות שאינו עתה במציאות. וכך אשורנו ואביט אותו אף על פי שאינו לזמן קרוב כי אם לימים רחוקים. ומה שאראה הוא שדרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. ותמהתי מרש"י שפירש ומחץ פאתי מואב על דוד המלך ע"ה שעשה נקמה גדולה במואב ופירש וקרקר כל בני שת על מלך המשיח וכן פירשו הרמ"בם בסוף חבורו הגדול משנה תורה ונתנו אם כן הפסוק הזה לשעורים כל שכן שמזמן בלעם עד דוד לא היו אלא כארבע מאות שנה. ואיך יאמר על זה אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב וקראו באחרית הימים. והנה למעלה בנבואה השלישית דבר משאול ואגג ומנשיאות ישראל שהיה בימי דוד ולא קראו אחרית הימים ולא אמר בו שאר הלשונות שזכר בזה. ועוד כי הנה דוד המלך לא קרקר כל בני שת רק נצח את אויביו סביביו. אבל כל זה באמת נאמר על מלך המשיח שדמה אותו לכוכב השמימיי שזהרו וכבודו ומעלת מלכותו ומושלו בעולם כממשלת הכוכב על השפלי'. ומאשר אמר דרך כוכב מיעקב ולא אמר ביעקב בב"ית נראה לפרש שהמערכה השמימיית שהיתה מחייבת ברצון השם גלות על ישראל תסתלק ולא תורה עליו באותו זמן באותו אופן שהיתה כל זמן הגלות או שלא תתחייב עוד הוראתה וזהו דרך כוכב מיעקב רוצה לומר הלך ונסתלק הוראת הכוכב מיעקב וקם במקום שבזמן הגלות לא יהיה להם מלך ושר שיהיה לו שבט מלכות. הנה בימים ההם יקום מעצמו שבט מישור ומלכות מישראל. ואותו שבט שיקום מישראל הוא מלך המשיח ימחץ פאתי מואב וכאלו אמר לבלק הנה עתה לא יגיעך מישראל שום נזק אבל בימים ההם אותו שבט מישור שיקום בתוכם ימחץ כל הפאו' שבמואב והוא רמז לכבוש הכולל שיעשה בכל ארץ מואב. ואמר לבלק שיתנחם בזה כי לא תהיה הרעה ההיא על מואב בלבד אבל גם על כל בני שת וקרקר ויהרוס ויחרב מלשון מקרקר קיר ושוע אל ההר. ובני שת הם כלל בני אדם שבכל הישוב כי מכל בני אדם הראשון וזרעו לא נשאר מהמבול אלא נח ובניו שהיו בני שת וזרעו ויהיה ענין זה היעוד שבבא מלך המשיח יתקיים מ"ש הנביא עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשי' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואמר והיה אדום ירשה רוצה לומר שיתקיים אז מ"ש עובדיה הנבי' וירשו בית יעקב את מורשהם והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וירשו הנגב וכמו שאמר שם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו כן אמר בלעם וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. ר"ל שהממשלה והשולטנות תהיה לישראל תהיה מיעקב מלשון רדה בקרב אויביך שבארץ אדום וכבר ניבא ישעיהו על זה עצמו אמר כי עיר בצורה בדד נוה משולח ונעזב כמדבר. ואחר שניבא בלעם על מואב וזולתו לימות המשיח ראה עוד בנבואתו ענין עמלק שהיה בהר ההוא וניבא עליו ראשית גוים עמלק וניבא שהנכבד שבגוים עמלק. או יהיה ראשית גוים שהוא הראשון שהתחיל להלחם עם ישראל בצאתם ממצרים היה עמלק. וכבר התחילו לתת לו ישראל שכר לפעולתו אבל אח"ז יהיה חרבנו גדול וז"ש וגם הוא עדי אובד שעל ידי ישראל יהיה לאבדה החלטית. וכן ראה את הקני וניבא עליו איתן מושבך. והמפרשים חשבו שאמר על הקני שהם מבני חובב חותן משה שהיה יושב עם עמלק ושאמר בלעם כנגדו קומו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו וכן באיתן מושביך ושים בסלע קנך שהאיתן והסלע הוא ישראל. ואל תפחד שתגלה עם ישראל ביד מלך אשור כמו שישראל עתידין להגלות כי אם יהיה לבער קין שהוא הקני שילך בגלות עם ישראל לא יהיה גלותו לנצח אלא עד זמן מוגבל וזהו עד מה אשור תשבך רוצה לומר עד זמן מוגבל תהיה שבותך וגלותך. והפירוש הזה בלתי מתישב לפי שלא מצינו בספורי הגליות כלם שגלו בני חובב עם ישראל ביד מלך אשור ולא נמצא יעוד לקני כי אם לישראל. ועוד לדבריהם מה העצה אשר יעץ לקני להתישב עם ישראל אם יגלה עמה אל הגלות הארוך הזה ויותר ראוי היה שיסיר מעמלק ולא יתחבר עם ישראל אבל הנכון הוא שקני הנזכר כאן הוא אחד מעשרה עממים שנתן הקדוש ברוך הוא לאברהם מאותם ג' מלכיות שלא כבשו ישראל את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני וכן תרגם אנקלוס בקני הנזכר באברהם ובמקום הזה בשניהם תרגם בשוה שלמא' ואחז"ל באותם שלשה מלכיות שהם הם עמון ומואב ואדו' ולכן בלעם זכר בנבואתו זאת אדום ומואב ולפי שלא זכר עמון שהוא באמת הקני לכן ניבא עליו עתה בשם קני שמפני שהיה מתיש' במקומות חזקים מצודות סלעים משגבו. אמר עליו איתן מושבך ר"ל עם היות שבאיתן ומקום חזק מושבך כאשר תבא עליך הגזרה האלדית ויהי' לבער קין מן העולם ומן הארץ האם תחשוב שתנצל במקומות החזקים ההם עד כמה זמן תחשוב שיצטרך אשור להוליכך בשבי באמת בימים מועטי' יגלך וישבך מארצך ובזה ניבא שאומת אשור תגלה את הקני ותכבוש את ארצו. ואפשר לפרש שכל הנבואה הזאת היתה מיוחדת לישראל ולכן זכר עמלק ואדום ומואב שיפלו בידיו. וכן זכר הקני שהוא מכלל מתנת אברהם וישראל לא זכו לירש את ארצו בימי יהושע. ואמר אל תחשוב שמפני חוזק מקומות מושבך אשר אתה יושב בהם תנצל לימות המשיח. כי אם יהיה לבער קין רוצה לומר שכאשר יבא זמן לבאר באחרית הימים עד מה אשור כלו' עם ישראל שישוב מאשור ישבה אותך כי הנה בבא שעתו ימהר יחישה מעשהו. וקרא אשור ישראל אשר גלו שמה שעתיד זרעם לחזור ולכבוש את הארץ ועם היות שכבר נמחו מן העולם שמות האומות האלו וארצותם עמון ומואב ואדום ועמלק והקני לפי שסנחריב בלבל את העולם הנה הנבואות באו על הארצות ההמה כפי מה שנקבו בשמות בימים ההם. ועתה שהם בלתי ידועות אצלינו הארצות ההן הנה אין שכחה לפני כסא כבודו וכלם הם גלויות וידועות לפניו ודבריו חיים וקיימים. ואמנם אמרו באחרונה אוי מי יחיה משומו אל פירושו בלא ספק אוי מי יחיה באותם הימים שנבוכדנצר הרשע ישים עצמו אל באמרו אעלה על במתי עב אדמה לעליון ואחר זה לפי שבעבורו באו בני ישראל בגליות ונתגלגלו הדברים עד כי וצים מיד כתים. שצים הם ספינות יאמר בספינות או דוגיות או חבורות אנשים מבני כתים יענו כל בני אשור ויענו עבר שיכבשו כל ארץ העברים וכל מלכו' אשור ועכ"ז גם הוא כתי' באחרית הימים עדי אובד כי יהיו באבדון החלטי. והוא עצמו מה שאמר למעלה כמו שפירשתי והאביד שריד מעיר והותרה השאלה הכ"ד: