במדבר כג, כד

הן עם כלביא יקום וגו'. כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפלין:

לא ישכב. בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגיס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר הן עם כלביא יקום וגו'. כתרגומו:

ודם חללים ישתה. נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עמהם, שנאמר (יהושע יג, כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם:

הָא עַמָא כְּלֵיתָא שָׁרֵי וּכְאַרְיָא יִתְנַטֵל לָא יִשְׁרֵי בְאַרְעֵיהּ עַד דְיִקְטוֹל קְטוֹל וְנִכְסֵי עֲמְמַיָא יֵירָת

יְחִידָאָה הוּא עַמָא הָדֵין נְיַיח וְשָׁרֵי כְּאַרְיָא בִּגְבוּרְתָּא וּכְלֵיתָא מִתְנַטְלִין לָא דַמְכִין הִינוּן עַד דִיקַטְלוּן קְטוֹל רַב בְּבַעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וּבִיזַת קְטוֹלַיָא יִרְתוּן

הָא עַמָא הָאִלֵין כְּאַרְיָא שַׁרְיָין וּכְאַרְיוּתָא מִתְגַבְּרִין הֵיךְ מַה דְלֵית אַרְיָא לָא נְיַח וְלָא שְׁדִיךְ עַד זְמַן דְהוּא אָכִיל וּפָשִׁיט בְּשַר וְשָׁתֵי אִידָם כְּדֵין אִינוּן עַמָא הָאִילֵין לָא נַיְיחִין וְלָא שְׁדִיכִין עַד זְמַן דְיִקְטְלוּן בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וְיִשְׁפְּכוּן אִידָם קְטִילֵי בַּעֲלֵי שַנְאֵיהוֹן כְּמַיָא:

וְנִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם כִּי כְּלָבִיא יָקוּם שֶׁהוּא הַגּוּר, וְאַחֲרֵי כֵן יִתְנַשֵּׂא כְּאַרְיֵה, וְלֹא יִשְׁכּוֹן בְּאַרְצוֹ עַד יֹאכַל טֶרֶף וְיִשְׁתֶּה דַּם מַלְכֵי כְּנַעַן, כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ג:כ״ד). וְהִנֵּה הוֹסִיף עַתָּה בַּנְּבוּאָה הַזֹּאת הַשֵּׁנִית לְהַגִּיד לְבָלָק כָּבְשָׁם הָאָרֶץ וְהָרְגָם מְלָכִים אַדִּירִים. וְהִנֵּה בָּלָק יוֹדֵעַ כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ אֶת אַרְצוֹ, וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיד לָהֶם עַתָּה שֶׁסּוֹפָם לְנַצֵּחַ מַלְכֵי כְּנַעַן, יִרְצֶה עוֹד שֶׁיְּקַלְּלֵם בְּנִצּוּחוֹ עַד שֶׁיּוּכַל הוּא לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, אוּלַי יוּכַל לְהִלָּחֵם בּוֹ וּלְהַכּוֹת מֵהֶם. עַל כֵּן אָמַר עוֹד ״וְאֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם״ (במדבר כ״ג:כ״ז). לֹא שֶׁיַּחְזִיר אָחוֹר בִּרְכָתוֹ, שֶׁכְּבָר הוֹדִיעוֹ ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״ (במדבר כ״ג:י״ט), אֲבָל חָשַׁב: הִנֵּה הֵם עֲתִידִים לִכְבֹּשׁ אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהִיא נַחֲלָתָם וְלַהֲרֹג מַלְכֵיהֶם, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁאֶתְגַּבֵּר אֲנִי עֲלֵיהֶם וְאַכֶּה בּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּהָר הַהוּא שֶׁהִכּוּם עַד הַחָרְמָה (במדבר י״ד:מ״ה). וְזֹאת כַּוָּנָתוֹ מִפַּחְדּוֹ מֵהֶם כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר לְזִקְנֵי מִדְיָן (במדבר כ״ב:ד׳), אוֹ הָיָה עִנְיָנוֹ שֶׁיּוּכַל לְהָשִׁיב אֵלָיו כָּל מַה שֶׁתָּפְסוּ מִיַּד סִיחוֹן מֵאֲשֶׁר לְמוֹאָב, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי יִפְתָּח, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּיו:

הן עם כלביא יקום. רמז כי ינצח מלכי כנען והקרוב אל הדעת הדבר הקרוב כמו מלחמת מדין שלא נשמע מלחמה כמוה שלא נפקד מזרע ישראל אחד ומתו חמשה מלכים ונפש אדם אשר לא ידעו משכב זכר היו שלשים ושתים אלף:

ודם חללים. המלקוח ואת כל חילם ועל דרך הדרש לא ישכב משה עד יאכל טרף כן כתוב אחר תאסף אל עמך:

כלביא יקום. להלחם עם מי שלא נלחם בם כלל:

עד יאכל טרף. יאכלו ויבערו אותם האומות שהם טרף מעכשיו לשיניהם כאמרו כי לחמנו הם:

הן עם כלביא יקום. לא כמו שחשבת להשפילם אלא יקומו ויתגברו כארי וכלביא:

הן עם הפסוק מתחיל בה"א ומסיים בה"א לומר שלא ימות משה עד שיהרוג לחמשת מלכי מדין:

הן עם כלביא יקום. רמז שינצח מלכי כנען, ויותר נכון שיהיה רמז אל מלחמת מדין שלא נשמע מלחמה כמוה שלא נפקד איש מישראל, ומתו חמשה מלכים ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר שנים ושלשים אלף. ודם חללים ישתה, המלקוח וכל חילם.

ובמדרש הן עם כלביא יקום, כשהם עומדים ממטתם הם מתגברים כארי וחוטפים המצות ציצית ותפילין ולקרא ק"ש, ובלילה לא ישכב עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו, כיצד, קורא ק"ש ואומר בידך אפקיד רוחי, והקב"ה נלחם בעדו. ועוד דרשו לא ישכב עד יאכל טרף התנבא על משה שלא ימות עד שינקם מהם שנאמר (במדבר ל״א:ב׳) נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף.

ודם חללים ישתה לעיל קאי וכארי יתנשא שאוכל טרף ושותה דם חללים.

הן עם כלביא יקום. כלו' אתה היית סבור להשפילם לא כך אלא יתנשאו ויתגברו כלביא וכאריה]:

לא ישכב. על המנוחה ועל הנחלה כמו שתירג' אונקלוס]. ויש לפרש לא ישכב בלילה עד שיאכל טרף וישתה דם חללים כמו הארי שטורף וכשהוא שבע רובץ ושוכב:

הן עם וגו׳. אמרו הן, על דרך אמרם זכרונם לברכה (שבת קיט:) מלאך רע עונה אמן בעל כרחו, שבלעם עצמו אמר הן, כן יהיה עם זה כלביא יקום וכארי וגו׳. ואמרו כלביא פרוש, קימתו ראשונה אינו כשאר העולם שבתחלה להיותו חסר התלמדות המלחמה לא יעשה גבורות אלא כלביא יקום ויעשה נפלאות, כמו שכן היה, שהגם שמעודו הוא שבוי בבית הבור מענה בסבל אנוש, אף על פי כן כצאתו את העיר הפליא עשות בסיחון ועוג. אמר עוד וכארי יתנשא פרוש על דרך אמרם זכרונם לברכה (שבת עז:) שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין כח: ארי וכו׳, והוא אמרו יתנשא שהוא מתנשא ורם בכחו שהגם שיעברו עליו כמה מלחמות לא מפני זה יהיו נחלשים אלא הולכים ומתגברים.

עוד ירצה, שמלבד כח אשר עשה ה׳ בהם, עוד יהיה בעיני כל האמות במדרגה גדולה לפחד מהם, כאמרו (יהושע ב,כד) ״וגם נמוגו״ וגו׳, והוא אמרו כלביא יקום זה בערך גבורתו, ובערך מה שיהיה נחשב בעיני העולם וכארי יתנשא, פרוש, יותר ממה שהוא יהיו מנושאים בעיני העולם.

לא ישכב עד וגו׳. פרוש, שאין הלילה מפלט לנוס מפניו, כי לילה לפניו כיום יאיר. וצא ולמד מיהושע (יהושע י:יב-יג) שאמר לשמש שתעמד ולא אץ לבוא וכדומה. והוא אמרו לא ישכב עד יאכל טרף, הא למדת שבזמן שכיבה מתעסק הוא באכילת טרף.

ואמרו ודם חללים ישתה, לפי שבטבע אנושי כשירבה להפיל חללים תיקר בעיניו נפש הנשארים, לזה אמר אוי להם לאומות, כי עם אלה הדם בעיניו כמשקה אשר ישתה, ואינו נחשב בעיניהם הדם בגדר הריגה אלא בגדר שתיה.

ודקדק לומר ישתה, לפי מה שהקדמנו כי על ידי הריגת האמות נדבקים חלקי הקדשה בעם ה׳, בסוד ״כי לחמנו הם״ (במדבר י״ד:ט׳), כמו כן אמר כאן ״ישתה״, והבן. ורז״ל (חולין לה:) למדו מכאן לדם שחשוב משקה.

הן עם כלביא יקום. שהוא גבור בטבעו:

וכארי יתנשא. ארי יש לו טבע התנשאות הנפש שע״כ מכונה בשם מלך החיות. וזה מועיל לו הרבה להפיק רצונו יותר מכפי כחו ג״כ. באשר אינו רוצה שיגרע כבודו. אם לא ימצא ידו לעשות מה שהחל או מה שראוי לפניו שיחוש לכבודו וזהו ברכת ישראל לבד שמתגבר בטבע עוד כארי יתנשא ינשא נפשו בכבוד המעלה כשנכנס למלחמה עד כי זה וזה גורם אשר לא ישכב וגו׳:

הן עם ר"ל שהאל יפעל שהעם הזה יקום כלביא הטורף טרף אדם אכל, כן יקום במלחמת ז' עממין להשמיד גוים ולהכריתם והלביא היא הנקבה של הארי כשיש לה גורים שהיא תמהר לקום בכעסה והארי הוא גבור יותר והוא יתנשא, לא ישכב, ר"ל לא ינוח, עד יאכל טרף וישמיד ז' עממין, ור"ל וכ"ש שעתה אי אפשר שתחול בם שום קללה אחר שהאל עוסק לפעול להם כל הנוראות האלה:

ב אוכל גם כן לשון חבלה הוא:

ג היינו דם חללים ישתה:

ד דלפירוש ראשון המקרא הזה כולו אינו כמשמעו ולפירוש דבר אחר קשה דפירש לא ישכב על משה ופשוטו משמע דקאי על העם לכן פירש גם טעם ראשון וקל להבין. ואף על פי שאין כאן רמז על הריגתו של בלעם עמהם מכל מקום מסתמא הראו לו מן השמים הריגתו כאשר הראו לו הריגת מדין: