במדבר כב, ה

פתורה. כשלחני הזה שהכל מריצין לו מעות, כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם ולפי פשוטו של מקרא כך שם המקום:

ארץ בני עמו. של בלק משם היה, וזה היה מתנבא ואומר לו עתיד אתה למלוך. ואם תאמר מפני מה השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאמות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות:

לקרא לו. הקריאה שלו היתה ולהנאתו, שהיה פוסק לו ממון הרבה:

עם יצא ממצרים. ואם תאמר מה מזיקך:

הנה כסה את עין הארץ. סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום:

והוא ישב ממלי. חסר כתיב, קרובים הם להכריתני, כמו (תהלים קיח, י) כי אמילם:

וּשְׁלַח אִזְגַדִין לְוָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר לִפְּתוֹר אֲרָם דְעַל פְּרָת אֲרַע בְּנֵי עַמֵיהּ לְמִקְרֵי לֵיהּ לְמֵימָר הָא עַמָא נְפַק מִמִצְרַיִם הָא חֲפָא יַת עֵין שִׁמְשָׁא דְאַרְעָא וְהוּא שָׁרֵי מִלְקִבְלִי

וְשָׁדַר עִזְגְדִין לְוַת לָבָן אֲרַמִי הוּא בִּלְעָם דִבְעָא לְמִבְלוֹעַ יַת עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּר בְּעוֹר דְאִיטַפַּשׁ מִסוֹגְעֵי חָכְמָתֵיהּ וְלָא חַס עַל יִשְׂרָאֵל זַרְעָא דִבְנֵי בְנָתֵיהּ וּבֵית מוֹתְבֵיהּ בְּפַדַן הִיא פְּתוֹר עַל שְׁמֵיהּ פָּתִיר חֶלְמַיָא וְהִיא מִתְבַּנְיָא בַּאֲרָם דְעַל פְּרָת אַרַע דְפַלְחִין וְסַגְדִין לֵיהּ בְּנֵי עַמָא לְמִקְרֵי לֵיהּ לְמֵימַר הָא עַמָא נְפַק מִמִצְרַיִם וְהָא חָפָא יַת חֶזְוָא דְאַרְעָא וְהוּא שְׁרֵי מִן קִבְלִי

אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ – שֶׁל בָּלָק, מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ: עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:ה׳) מִדִּבְרֵי אַגָּדָה (במדב״ר כ ז). וּפְשׁוּטוֹ - אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ שֶׁל בִּלְעָם, כִּי שָׁם נוֹלַד וְשָׁם יִחוּסוֹ. וְהַטַּעַם לְהַזְכִּיר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קוֹסֵם מִן הָאָרֶץ שֶׁכָּל עַמָּהּ קוֹסְמִים, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: ״כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעוֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים״ (ישעיהו ב ו):

פתורה. כמו מצרימה אל פתור:

ארץ בני עמו. והם ארמים וכן מפתור ארם נהרים ובדרש שבלעם הוא בלע כי זה ארמי ואם בעבור בעור אביו הנה בן אחשורוש קודם אחשורוש רק הם שנים:

אשר על הנהר. פירוש ארם נהרים:

עין הארץ. פירשתיו:

ארץ בני עמו - של בלק.

אל בלעם בן בעור פתורה בגימ' זהו פותר חלומות:

הנה עם יצא הנה עולה ס' לומר ס' רבואות יצאו:

יושב ממלי שיושב כנגדי ורואה אותי ואני איני יכול לראותו מפני העננים שמקיפים אותו:

פתורה. ע"ד הפשט שם מקומו הוא, וזהו שאמר ארץ בני עמו, וארמיים היו, כי כן כתיב (דברים כ״ג:ה׳) מפתור ארם נהרים.

וע"ד המדרש פתורה, נקרא פתורה מלשון פתרון, לפי שמתחלה היה פותר חלומות ואח"כ חזר קוסם ואח"כ עלה לרוה"ק.

ארץ בני עמו כתרגומו בני עמו של בלעם.

ארץ בני עמו. [של בלעם] מגיד לך שרחוק היה בלק כי יש חולים ואינם חולים כל כך שילכו אחר הרופא למרחק אבל אם נמצא רופא עובר עליו, יעשה עמו תנאי, ויש שחלים כל כך שהולכים אחר הרופא, וכן עשה בלק, שלח לארם אחר בלעם:

וישלח וגו׳ אל בלעם וגו׳. הצרך להזכיר שם אביו בן בעור, גם להזכיר מקומו פתורה אשר וגו׳ ארץ בני עמו, להודיעך הזריזות שעשה בלק הרשע בשליחות זה כדי שיבא לידי גמר תכף ומיד. לזה פרש לשלוחים ואמר בן בעור לבל יתחלף בלעם בבלעם, וכדי שלא יתעכבו לחזר אחריו צין להם מקומו ואמר פתורה, ולחשש מקום אחר ששמו פתורה אמר על הנהר, והודיעם עוד כי הארץ ההיא היא ארץ בני עמו וכלם ידעו אותו גם ידעו דרך הלך בו, כי לפעמים לא ימצא האיש בביתו והם יודיעום מקום אשר ימצאוהו שם.

לקרא לו. נתחכם בתחלת מאמר השליחות לומר, כי מה ששולח אחריו הוא להנאת עצמו של בלעם, כי הוא רוצה לעשות עמו טובה, והכונה בזה לרוץ אחר הנאתו בלא עכוב.

הנה עם יצא וגו׳. צריך לדעת אמרו הנה, גם אמרו יצא, וכי לא ידוע הוא לכל העולם שיצאו ישראל, ומה גם לבלעם שהצרך להודיעו, גם אמרו הנה כסה שהיה לו לומר ויכס וגו׳.

ויתבאר הענין על פי דבריהם זכרונם לברכה (שמות רבה א,ט) שאמרו שלשה יועצים היו לפרעה כשאמר על ישראל ״הבה נתחכמה לו״, ואחד מהם הוא בלעם, והוא אשר יעץ עליהם רעה, ובכשפיו העמיד כשוף לבל יוכל עבד לברח ממצרים, והיה מבטח כי לעולם לא יצא עם ישראל ממצרים. ולזה שלח לומר לו הנה עם יצא ממצרים, פרוש הפך הידוע, ובטל כחי הכשפים. ואפשר כי בלעם היה מבטיח את בלק שלא יצאו ישראל משם עולמית, ולזה אמר לו ״הנה יצא״. ואמרו הנה כסה את עין הארץ, נתכון גם כן נגד מה שיעץ עליהם במועצותיו הרעים למען ענותו למעטם, גם להרג זכוריהם ולשחת הבנים. הנה הוא הפך הדברים, שלא בלבד שלא נתמעט אלא אדרבא נתרבה עד למאד, והוא אמרו הנה כסה את עין הארץ.

והוא ישב ממלי. נתכון בזה לומר שנכר מתוך מעשיו שמשים פניו למולי להורישני. ותמצא שאמרו רז״ל (במדבר רבה כ,ז) שישראל היו מראים עצמן מזוינים בכלי זין נגד מואב מטעם חציפות הרשום בשם כידוע, ומזה הרגיש כי כונתם להרע להם. וטעמו של בלק ששלח דברים אלו בשליחות לבלעם, לצד שחש שיאמר בלעם למה לי ללכת שמה ויכול אני לעשות המעשים שיש בידי לעשות במקום שהיה בו. גם חשש בלק שירגיש בלעם בכשפיו לדעת כי לא ירעו ולא ישחיתו בגבול מואב ולא ירצה לבא, ומשם ישלח לומר להם כי העם לא יצורו אותם ולא יתגרו בם. לזה הקדים בתחלת השליחות ואמר הנה עם וגו׳ הנה כסה וגו׳ לומר שאין לסמוך בעניני עם זה על אשר יגידו עליהם הכשפים שהרי אמרת לא יצא ויצא, ועצה עליהם גם כן לא תעמוד כמו שלא עמדה עצתך להמעיטם, שהנה כסה וגו׳, ולומר לי שלא יתגרו מלחמה במואב והנני רואה שהוא נגד זה, שהנה הוא יושב ממולי, לזה לא תסמוך על מה שתשכיל בידיעתך ובא תבא.

הנה עם יצא ממצרים. יצא לשעבר משמע, ובלעם אמר הנה העם היוצא ממצרים משמע שעכשיו הם יוצאים והולכים, כי בלעם להזכיר עונם בא לומר שדומה כאלו עדיין לא יצאו מכל וכל ממצרים כי תמיד ברע הם ואומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה, ובכל תלונה הם מזכירים את מצרים וזה ראיה שתמיד מחשבתם משוטטת במצרים וקשה עליהם הפרידה ממצרים כאילו עכשיו הם יוצאים.

ומ"ש הנה כסה את עין הארץ. לשעבר משמע, וקשה והלא עוד היום הם מכסים את עין הארץ ויכול להיות ששלח לו לאמר שעם זה קסמים בידם ע"כ אני צריך לאיש אשר ג"כ קסמים בידו והביא מופת על זה כי במצרים הביאו מכת הארבה אשר כסה עין הארץ והחושך והוא יושב ממולי אע"פ שהוא יושב כנגדי בחדר אחד מ"מ יכול הוא להחשיך לשונאיו ואליו יהיה אור במושבו ואין זה כ"א בכח הכשופים אשר למדו במצרים, ובלעם חשב שמא יאמר לו ה' שכבר שכחו כל מעשה ארץ מצרים ע"כ שינה ואמר הנה העם היוצא ממצרים שדומה כאלו עכשיו הם יוצאים. ומדקאמר בלעם בנבואה כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ש"מ שעד הנה היו חשודים במנחשים וקוסמים.

ד"א כסה את עין הארץ. על סיחון ועוג אמר כן שהיו עין כל הארץ כי עיני כל הארץ עליהם ומאחר שנצחום מי יוכל לעמוד בפניהם וכן מסיק בילקוט.

ארץ בני עמו. של בלעם וכן פירש הרמב״ן וסיפר זאת הכתוב כדי להבין מאמר בלעם מן ארם ינחני בלק וגו׳ וביארנו שהתגעגע שלא היה עוד עסקו בחצרות המלכים לקלל וזה היה פרנסתו עד כה. אבל עתם כבר ישב בארצו ובאחוזתו ולא נצרך לכך רק משנאה לישראל נזדקק לאותו דבר. ועוד יש בזה כונה כמו שיבואר להלן שהיה עיקר הקפידה שלא ישא עינו הרעה על ישראל בדרך הילוכו מארצו למואב דרך ארץ סיחון מושבות ישראל כי כן סגולת ברכה וקללה ומש״ה נדוי בפניו חמור משלא בפניו ועי׳ מש״כ בפרשה נח. ומכש״כ בלעם שעיקר סגולתו היה עין רעה מש״ה הודיע הכתוב כי היה אז בלעם בארצו היא ארם צפון א״י ומואב בדרומה של א״י סמוך לאדום:

הנה עם. לא אמר העם אלא כעם בלי שם רק כדרך עבדים המתפרצים ממלכם לרשת אחוזות ולהתיישב בארץ לא להם:

הנה כסה את עין הארץ. ברבוי מופלג עד שמכסה את הארץ. וכמו דכתיב בארבה ויכס את עין כל הארץ. ושם מבואר משמעות עין הארץ משגיחים עליה. כך משמעו כאן שא״א להשגיח לטוב המדינה בשביל שישיבתם מקלקל הרבה:

וישלח לכן שלח מלאכים אל בלעם, והיה זה אם כדי להסיר הפחד מלב העם ואם כדי להחליש כח ישראל וגבורתם ע"י קללת בלעם וכמו שיתבאר, ומ"ש ארץ בני עמו ר"ל בני עמו של בלק, שבלק נולד בארם והיה מכיר את בלעם, וזה טעם להשיב שהלא בלעם היה שונא למואב והוא קללם בעת מלחמת סיחון ואיך שלח אליו, משיב שבלק היה מבני עמו, וגם הקדים לזה מ"ש ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא ר"ל שאינו המלך שנלחם עם סיחון שקללו בלעם רק הוא מלך אחריו ולא חלה עליו הקללה. לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה היה שנוי בין שליחות בלק ובין מה שהשיב בלעם לה' בכמה דברים, שבלעם אמר לה' הנה העם היוצא ממצרים שר"ל העם הידוע כי בעת יצ"מ נודע זה בכל אפסי ארץ, והנסים שנעשו עמהם היו מפורסמים, ועל כן לא שלח בלק לאמר הנה העם היוצא ממצרים, פן ימאן בלעם ללכת כי כבר שמע גדולת העם וכי ה' עמהם להצילם בדרך פלא, ע"כ אמר עם יצא ממצרים ר"ל עם בלתי נודע שיצא עתה ממצרים וכסה עתה את עין הארץ כי הם כארבה לרוב ובאשר הוא יושב ממולי ומוכן להלחם בי, לכן:

ט ופתורה לשון שלחן:

י ליטול עצה הימנו:

כ ופתורה פירושו כמו לפתור דכל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ולפי המדרש הה"א מן השם כי תרגום של שלחן פתורה:

ל ר"ל בלעם היה מתנבא עליו ואף שהיה מנסיכי מדין ארץ מולדתו היה פתורה:

מ והא דלא המתין רש"י להקשות הקושיא במקומה גבי ותהי עליו רוח אלהים יש לומר דלקמן לא קשה מידי דלמא משום כבודן של ישראל השרה שכינה עליו כדי שיברך אותן אבל הכא קשה:

נ מדכתיב לקרא לו למה לי למכתב והא אחר כך כתיב לכה נא וגומר פירוש שילך עם שלוחיו אלא לדרוש וכו' ועוד יש לומר כיון שכוונתו היה שיקלל אותם למה קרא אותו שיבא אליו יקללם במקומו אלא ודאי הקריאה היתה להנאתו שיעשה עמו פיסוק הדמים. ובזה יתורץ קושיית הרא"ם שכתב אבל לא ידעתי מהיכן דרשו זה שהרי אין מלת לו מיותר כמו גבי פסל לך עשה לך שלח לך שהרי כאן הוא צריך למלת לו במקום אותו כמו קראן לו ויאכל לחם שמלת לו במקום אותו וקל להבין:

ס דק"ל למה לי למכתב הנה הנה דכל הנה משמע דבר באנפי נפשיה. ובתוספת זו יתורץ הכפל שיהיה עתה התחלת דיבור וצריך בו מלת הנה:

ע פירוש ממולי מלא פירושו לנגדי אבל כיון שכתיב חסר הוא לשון כריתה: