במדבר כב, טו

וְאוֹסִיף עוֹד בָּלָק לְמִשְׁלַח רַבְרְבִין סַגִיאִין וְיַקִירִין מֵאִלֵין

וְאוֹסֵף תּוּב בָּלָק לִמְשַׁדְרָא רַבְרְבִין סַגִיאִין וְיַקִירִין מֵאִלֵין

רבים. כמשמעו או גדולים כמו על כל רב ביתו קרית מלך רב והוא דוד כי כן תקרא קרית חנה דוד:

רבים - מרובים ונכבדים מן הראשונים.

שרים רבים גדולים דוגמא על כל רב ביתו רבי מלך בבל.

ויסף עוד. פרוש, ששלח את הראשונים והוסיף עליהם אחרים, והוא מה שדקדק גם כן במאמר מאלה ולא אמר מהם, לומר כי עודם מן המובא בשליחות עם הנוספים עליהם, ונתכון בזה שלא יכחיש את דבורו הראשון שתלה הדבר בפחיתות השלוחים שהם יוכיחוהו על פניו.

עוד נתכון במאמר ויסף, שהוסיף על מנין ראשון, שאם הראשונים היו שלשה, שלח במנין שני ארבעה ויותר. וזה אינו נשמע אם היה אומר ״וישלח עוד שרים רבים״ וגו׳, שהייתי אומר שאומר ״רבים״ לבל תחשוב ששלח מועטים ממנין ראשון. ואמרו מאלה חוזר לתיבת ״נכבדים״, לזה אמר ״ויסף״.

ויוסף עפ"ז בא למלאות רצונו ושלח רבים ונכבדים מאלה, ויאמרו לו כה אמר בלק אל נא תמנע מהלך אלי אחר שעל הקבוי לבד העקר הוא מה שילך אליו לפרסם את הקללה בקש שלא ימנע א"ע מזה, כי גם הוא לא האמין לו שה' מנעו מזה: