במדבר טו, לא

דבר ה'. אזהרת עבודה זרה מפי הגבורה, והשאר מפי משה:

עונה בה. בזמן שעונה בה שלא עשה תשובה:

אֲרֵי עַל מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַר וְיָת פִּקוּדוֹהִי אַשְׁנֵי אִשְׁתֵּצָאָה תִשְׁתֵּצֵי אֲנָשָׁא הַהִיא חוֹבֵיהּ בֵּיהּ

אֲרוּם עַל פִּתְגָמָא קַדְמָאָה דְפַקֵיד יְיָ בְּסִינַי בָּסַר וְיַת תַּפְקִידַת מְהוּלְתָּא בָּטִיל אִישְׁתֵּיצָאָה בְּעַלְמָא הָדֵין יִשְׁתֵּיצֵי בַר נְשָׁא הַהוּא בְּעַלְמָא דְאָתֵי דְעָתִיד לְמִתַּן חוּשְׁבַּן חוֹבָתֵיהּ לְיוֹם דִינָא רַבָּא

אֲרוּם פִּתְגָמָא דַיְיָ בָּזֵי וְיַת פְּקִידוֹי אָפַס מִשְׁתֵּיצָא תִשְׁתֵּיצֵי נַפְשָׁא הַהוּא חוֹבֵיהּ תְקַבֵּיל:

וְטַעַם עֲוֹנָה בָהּ – בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ט״ו:ל״א) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שבועות יג). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא כְּמוֹ ״דְּמֵיהֶם בָּם״ (ויקרא כ כז), ״חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ״ (שם פסוק כ), ״עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ (שם פסוק יז). וְרָאִיתִי בְּפִרְקֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ: מַהוּ "עֲוֹנָה בָהּ"? מְלַמֵּד שֶׁהַנֶּפֶשׁ מוּכְרֶתֶת וַעֲוֹנָהּ עִמָּהּ, כְּלוֹמַר שֶׁהֶעָוֹן דָּבֵק בָּהּ אַחֲרֵי הַכָּרֵת, לִהְיוֹת נִדּוֹנֶת בְּיִסּוּרִין לְעוֹלָם, כְּעִנְיַן ״כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה״ (ישעיהו סו כד):

כי דבר ה' בזה. זה הוא ביד רמה:

ואת מצותו הפר. שצוהו שלא לעשות ביד רמה ויש אומרים או אם יפר מצותו בסתר:

הנפש ההיא. איננה המשכלת כדברי תועה רוח רק הוא חבור נפש עם הגוף:

עונה בה. כמו דמו בראשו:

הכרת תכרת בגימטריא שדברה התורה כלשון בני אדם. סמך מקושש למגדף. לומר לך שבזמן אחד היו כדאיתא בחולין פרק קמא ומפני ששבת חמור כע"ז סמך להם פרשת ציצית ששקולה גם כן ככל המצות דכתיב וזכרתם את כל מצות ה':

כי דבר ה' בזה. כל התורה בכלל קרא דבר ה' שכיון שהוא עובד עבודה זרה במזיד הרי הוא בוזה כל התורה כלה.

ויתכן לפרש דבר ה' ע"ד הפשט על דבור ראשון של עשרת הדברות שהוא עובר על מצות אנכי ובוזה האלהות, ואת מצותו הפר היא מצות לא תעשה של לא יהיה לך שהפר אותה ועבר עליה, וכלל הדבר כי בזה אנכי ובטל לא יהיה לך.

וע"ד המדרש כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה ואפיקורוס. ולמדו רז"ל בכאן כי תלמיד חכם הוא דבר ה' מפני שהוא מגיד דבר ה' והמצדיק את הרבים, וכענין שכתוב (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, והאפיקורס המבזה אותו הוא בוזה את דבר ה'.

עונה ה״א רפה.

כי דבר ה׳ בזה וגו׳. לתנאי בסנהדרין דס״ד ובכ״מ דמיירי בע״ז. משמעו שעושה המצות לשם ע״ז. ובזה הוא מבזן. ומפר מצות ה׳. ורבי בשבועות דף י״ג מפרש כמשמעו שהוא פורק עול המצות שאין בהם ממש. או מגלה פנים וה״ז מבזן שעושה בהם כמו שלבו חפץ:

עונה בה. הדרש פרט לכשעשה תשובה ולפי הפשט הוא עפ״י דאי׳ בר״ה דף י״ז אבל המינין כו׳ נידונין לדורי דורות גיהנם כלה והם אינם כלין. מבואר מזה דשאר חייבי כריתות אינן לעולם אלא לעת כפי חומר העבירה. וגם אינו דומה חייב כרת א׳ למי שעבר כמה עבירות של ח״כ. והכל במשפט צדק של שופט צדק סלה. אמנם לא ידח נדח לעולם אבל המינין וכו׳ כריתותם לעולם וזהו פשטא דקרא הכרת תכרת ומ״מ עונה בה אין חלאת העון יוצאת מנפש החוטאת:

כי את דבר ה' בזה ואת מצותו הפר דבר ה' מציין לפעמים תורה שבע"פ בכללה, כמ"ש ויקרא (סימן ג'), ועז"א זה צדוקי, שמפר בתורה שבע"פ, וגם מציין ספורי התורה שבזה דבור מקביל נגד צווי, עז"א זה המגלה פנים בתורה. ומ"ש את מצותו הפר, יל"פ שהוא שם הכלל הכולל כל המצות וזה אפיקורוס שאומר אין תורה מן השמים, וגם יציין מצוה אחת וזה ברית מילה, שאצלו בא תמיד לשון הפרה, ומכאן אמר ר"א המודעי (אבות פ"ד) המחלל את הקדשים זה מרמז על אפיקורוס שאומר שלא נמצא קדש בעולם, והמבזה את המועדות חוש"מ שהוא מתורה שבע"פ כמ"ש (אמור סי' קפז) והמפר ברית שזה את מצותי הפר, וגם מרמז עולם שנה נפש, מחלל הקדשים היא הקדושה שבעולם, מבזה המועדות היא הקדושה שבשנה ובזמן, והמפר ברית היא הקדושה שבנפש, ומוסיף דבר ה' לשון יחיד אפי' דבר אחד בין אם אמר שאינו מקבל דבר א' ואף שאמר שמקבל אותו מפני שצוה אותו משה מפי עצמו לא מפי ה', ומוסיף שנכלל בזה שאינו מכבד התורה ללמוד בעצמו וללמד לאחרים, ור' ישמעאל אומר, ר' ישמעאל לשטתו שס"ל מגדף היינו עובד ע"ז לכן אמר בע"ז הכתוב מדבר, ור"ע שס"ל בכריתות (דף ז') דמגדף היינו מברך ה' יסבור כדרושים הקודמים ואזלי ג"כ לשטתם שכתבתי בין ר"י ור"ע בפ' יתרו בפסוק לא יהיה לך עיי"ש:

הכרת תכרת מימרא זו בא בסנהדרין (דף צ) ושם גריס א"ל ראב"ע, ולגי' הספרי י"ל ר' ישמעאל לשטתו דמגדף היינו עע"ז ור"ע ס"ל דמגדף היינו מברך ה' וא"כ מ"ש את ה' הוא מגדף ונכרתה היינו כרת למברך ודבר ה' בזה הכרת תכרת היינו כרת לעבודת מ"ם, וגם פליגי אם אמרינן דברה תורה כלשון ב"א עי' ברכות (דף לא) דפליגי בזה ר' ישמעאל ור"ע:

עונה בה ר"ל שתכרת גם בעוה"ב כי לא נתכפר במיתה וגם שם עונה בה, ומבואר שזה רק אם לא עשה תשובה, שאז אין עונה בה, ור' ישמעאל מפרש שר"ל שלא ינהג עמו במדת ארך אפים לחלק העונש עד דור רביעי של בניו רק יפרע ממנו בעצמו, ור' נתן ס"ל שמ"ש עונה בה שיפרעו מגופו לאחר מיתה ורשב"א פי' שר"ל שעוד עתיד ליתן דין וחשבון לעת"ל:

ש פירוש כי לשון דבר ה' בזה לא קמיירי אלא בעבודת אלילים שהוא דבור אחד מי' דברות ששמעו אותו ישראל מפי הגבורה מה שאין כן שאר מצות שלא שמעום רק מפי משה אף שגם הם דבר ה' ואף על פי שרש"י זכרונו לברכה פירש שהמגדף במברך השם קמיירי ולא בעבודת אלילים מאמר כי דבר ה' בזה בעבודת אלילים מיירי וכאלו אמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וגומר וכי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וגו':

ת וכאלו אמר כשעונה בה והוכרח לפרש כן מפני שאי אפשר לפרש עונה בה כרת דומיא דעונה תשא האמור בפרשת צו מפני שכבר כתב בה הכרת בפירוש: