במדבר יד, מה

ויכתום. כמו (דברים ט, כא) ואכת אתו טחון, מכה אחר מכה:

עד החרמה. שם המקום נקרא על שם המאורע:

וּנְחַת עֲמַלְקָאָה וּכְנַעֲנָאָה דְיָתֵב בְּטוּרָא הַהוּא וּמְחֻנוּן וּטְרָדֻנוּן עַד חָרְמָה

וּנְחַת עֲמַלְקָאָה וּכְנַעֲנָאָה דְיָתֵיב בְּטַוְורָא הַהוּא וּקְטִילוּ יַתְהוֹן וְשֵׁיצֵיאוּנוּן וּטְרָדוּנוּן עַד שֵׁיצָיוּ

ויכתום. אמר רבי משה הכהן הספרדי ז"ל כי היה ראוי להיותו ויכיתום וכן וידביקו גם המה והנכון בעיני שהוא מפעלי הכפל והיא מלה זרה:

עד החרמה. שם מקום ויש אומרים עד שהחרימום:

וירד העמלקי. ולא הניחום לעלות:

ויכום העמלקים ויכתום הכנענים. דבר אחר הרגו מהם מחצו מהם. [חרמה שם מקום].

ויכום ויכתום עד החרמה. בספר דברים א׳ מ״ד נתבאר שכך היה המעשה. מתחלה עברו דרך שעיר בשפלה. ולא מצאו אנשי שעיר לב לעמוד לנגדם. והעפילו לעלות על ההר. אז רדפו אחריהם העמלקי והכנעני והכו אותם כאשר תעשינה הדבורים שלא המיתום. אך בבריחתם בהיותם מוכים ונענים בחזרה על בני שעיר. אז הכתום בשעיר עד חרמה. ונשארו קבורים בשעיר שהוא חו״ל. והופר עצתם. והיינו כפילות לשון ויכום ויכתום:

וירד העמלקי ובמ"ת כתוב ויצא האמורי, שעמלקי והכנעני היו בראש ההר וירדו למטה והאמורי היה בצד ההר, ולכן כתוב ויצא:

ש פירוש בדרך נבואה או משה רבינו עליו השלום כתב ככה כשכתב התורה בסוף מ' שנה שאז נקרא כבר שם המקום ההוא חרמה: