במדבר יד, ד

נתנה ראש. כתרגומו נמני רישא, נשים עלינו מלך, ורבותינו פרשו לשון עבודה זרה:

וַאֲמָרוּ גְבַר לַאֲחוֹהִי נְמַנֵי רֵישָׁא וּנְתוּב לְמִצְרָיִם

וַאֲמָרוּ גְבַר לְאָחוֹי נְמַנֵי עֲלָן מְלִיךְ לְרֵישׁ וְנָתוּב לְמִצְרַיִם

נְשַׁוֵי עֲלָן מֶלֶךְ וְנַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם:

נתנה ראש זהו ע"ז וכן בעגל אשר ילכו לפנינו אשר אותיות ראש ומה התם אחר מ' יום אף כאן אחר מ' יום: איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה. ר"ת בגימ' ע"ז:

נתנה ראש. מנהיג שיוליכנו למצרים:

נתנה ראש וגו׳. לפי ת״א ופרש״י נשים עלינו מלך. קשה למאי הודיע הכתוב רצונם איך ישובו. ומה מקרא חסר שאמרו נשובה מצרימה. אלא ביאר הכתוב שנמצא עוד כת גרוע מכולם. שהאמינו ביכולת וגם ברצון ה׳ להביאם בשלום. אבל המה לא רצו בביאת א״י שיהיו מוכרחים לכוף ראש תחת עול מ״ש. ובל״ז תהיה השגחת ה׳ לרעה. ע״כ אמרו נתנה ראש. עלינו להיות ברשות עצמנו ונשובה מצרימה. שאין שם עול תורה ועבודה כטעות כמה דורות המאוחרים. שאין כלל תורה ומצות ה׳ אלא בא״י כמש״כ בפרשת בחקתי. וחז״ל דרשו נתנה ראש לשון ע״ז. והיינו הך. שבקשו להיות חפשי מעול מ״ש. והיינו מרידה ממש. וכ״כ הרמב״ן להלן ט״ו ל׳ בפירוש מקרא זה יע״ש. אלא לא כמו שהבין הוא ז״ל שכל הדור דברו כן ח״ו. אלא שנמצא כת כזה ג״כ. ואדרבה זה הכת היתה קטנה בישראל. מש״ה כתיב ויאמרו איש אל אחיו. והיו מתיראים עד כה לדבר כאלה אך בשעת מחלוקת כל א׳ מוציא רוחו ומחשבתו בלי פחד:

ויאמרו ובזה רצו להוציא מחשבה זו אל הפועל ויאמרו איש אל אחיו אחר שכל הרעות באים אלינו מאת ה' וע"י משה שהוא הראש עלינו, נתנה ראש אחר שלא נהיה תחת ה' ומשה ונשובה מצרימה, ולכן אמרו חז"ל נתנה ראש עבודת כוכבים: