במדבר יד, לא

וְטַּפְלְכוֹן דִי אֲמַרְתּוּן לְבִזָא יְהֵי וְאָעֵל יַתְהוֹן וְיֵדְעוּן יָת אַרְעָא דִי קַצְתּוּן בַּהּ

וְטַפְלְכוֹן דַאֲמַרְתּוּן דִלְבִיזָא יְהוֹן וְאָעֵיל יַתְהוֹן וְיִנְדְעוּן יַת אַרְעָא דְקַצְתּוּן בָּהּ

והביאתי י' יתירה שאביא אותם אל הארץ שנתקדשה בי' קדושות:

וטפכם אשר וגו׳. לצד שאמר ״כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם״, והם דברו גם על טפם רעה, לזה בא ה׳ והוציאם מהכלל ואמר ״וטפכם וגו׳ והבאתי״ וגו׳, ואמר והבאתי בתוספת וא״ו, לומר מלבד שלא יהיו לבז אלא עוד להם טובה שיביאם ה׳ אל הארץ וגו׳:

וטפכם וגו׳ והביאתי אותם וידעו את הארץ וגו׳. כלל בזה הטף של החושבים שיהיו לבז. וגם הטף אשר אביהם לא רצו לדעת טיב הארץ האיך היא עומדת בהשגחה פרטית. המה יבאו וידעו את הארץ אשר מאסתם בה. מזה הטעם של השגחה:

וטפכם על כן יעצתי לטובתכם להניעכם במדבר ארבעים שנה ועי"כ וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אותם וירעו את הארץ אשר מאסתם בה כי בזה שתתעכבו במדבר כבר יקובל העונש בכללו בשתים, [א] ופגריכם אתם ר"ל אתם שכבר נחשבתם כפגרים מתים במה שנתחייבתם למות תיכף, יפלו במדבר הזה אחרי שתשבעו נדודים רבים: