במדבר יד, ל

אִם אַתּוּן תֵּעֲלוּן לְאַרְעָא דִי קַיֵמִית בְמֵימְרִי לְאַשְׁרָאָה יַתְכוֹן בַּהּ אֱלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפֻנֶה וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן

בִּשְׁבוּעָא חֲמִירָא דְאַתּוּן לָא תֵיעֲלוּן לְאַרְעָא דְקַיֵימִית בְּמֵימְרִי לְאַשְׁרָאָה יַתְכוֹן בָּהּ אֲרוּם אֱלָהֵן כָּלֵב בַּר יְפוּנֶה וִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן

דַאֲרֵימַת יַת יְדַי בִּשְׁבוּעָה:

נשאתי את ידי. כלשון בני אדם כי השמים למעלה:

כי אם כלב. הקדים כלב כי הוא הקדים ויהס:

אם אתם תבאו אל הארץ. הדבור הזה למשה ולאהרן היה ביחד שיאמרו כן לישראל כמו שהזכיר אמור אליהם.

ויתכן לומר כי כיון שדבור הפרשה הזו בא לשניהם הרי הם בכלל אם אתם תבאו אל הארץ, ורמז להם שלא יכנסו לארץ, וכשם שרמז משה בעצמו (שם טו) תביאמו ותטעמו, והוציא עצמם מכללם, ואע"פ שמשה ואהרן היו עתה צדיקים גמורים ולא חטאו, מפני כבודן של ישראל לא רצו ליכנס לארץ ומתו במדבר, רצה הכתוב לרמוז שאף המנהיגים הצדיקים עתידין שימותו שם ולא תעלה זכותם שיכנסו לארץ, ולכלול עוד ברמז זה כי כשם שמתו הם ומשה ואהרן עמהם במדבר ולא זכו ליכנס לארץ כך הם עתידין שיקומו בתחית המתים ומשה ואהרן עמהם ויכניסו אותם לארץ ויהיו רועים שלהם כבראשונה ויועציהם כבתחלה ובעלוי השגה ויותר ממה שהיו במדבר, לפי שנתאוה משה בחייו להכנס לארץ ולהשלים המצות התלויות בה שלא היה יכול לקיימם בחוצה לארץ, ועל כן יזכה לתחית המתים ותזכה נפשו במעלה והשגה שלמה הראויה למי שמקיים כל המצות כלן, וכן ישראל מהדור ההוא שמתו במדבר הם הם שקבלו התורה וראו המעמד הקדוש ומראה כבוד ה' עין בעין, מאחר שקבלו דינם יזכו לתחית המתים ויתעלו בהשגה ובמעלה גדולה יותר ממה שהיו.

אם אתם וגו׳. חזר וגזר. וכן בסמוך ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה. ואינו כפל ח״ו. אלא פנה עוד להכת שלא רצו למות ותלונתם היתה שאין רוצים ליכנס לארץ. ולהיות משועבדים עי״ז לעול מ״ש ועבודתו. אלא טוב להם להיות ברשות עצמם ובמקום אחר. להם השיב אם אתם תבאו וגו׳ לשכן אתכם בה. ולא אמר להביא אתכם אליה אלא לשכן אתכם. דמשמעו שתהא שכינתי עמכם בשכונתכם בה. ובשביל שאתם לא חפצתם בזה ע״כ לא תבאו כלל אל הארץ:

כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. הוציאם מן הכלל הפקודים. וגם מכלל העדה המלינים. אף על גב שהם גרמו בתשובתם להתלונן יותר במה שהודיעו שהקב״ה רוצה שיהיו מושגחים כל אחד במלחמה לפי מעשיו כמו שביארנו בדבריהם כי לחמנו הם. ומש״ה הוסיפו כל העדה סרה ורצו לרגום אותם באבנים. וביחוד הוסיפו בדבריהם אלו להתלונן אותה הכת שקשה היה עליהם עול מ״ש והשגחתו ית׳ לפי המעשים אפי׳ בפרנסה. והנה באו יהושע וכלב והוסיפו כי כן יהי׳ אפי׳ בעת מלחמה וכבישת א״י. וא״כ היו יהושע וכלב גורמים להוסיף תלונה. מש״ה הודיע הכתוב כי המה יצאו מן הגזירה. שהרי הודיעו האמת ושכך רצון ה׳. ובשביל שהיה מקום לחשוב שזו הכת ילכו לעצמם ולהיות ברשות עצמם. ע״כ חזר ופירש ופגריכם אתם וגו׳. אמנם עד שהגיע לזה פירש הקב״ה שאין הגזירה הלז על הבנים:

אם ר"ל אז אמ נשבע לכם אם אתם תבואו אל הארץ כי אם כלב בן יפונה ר"ל אז לא יכנס שום איש חוץ מכלב ויהושע ויכלו גם הפחותים מבן עשרים: