וסתות ועונות פרישה – עונה בינונית, וסת החודש ווסת ההפלגה

מה היא עונה

כל יום עברי מחולק לשתי עונות: עונת לילה ועונת יום. השולחן ערוך (יורה דעה קפד, ב–ד) מבאר שהפרישה היא לעונה אחת – הלילה או היום שבו צפוי הווסת – ושהגבול בין העונות הוא הנץ החמה והשקיעה. מחשבון ימי הטהרה מחשב כך, לפי זמני הנץ והשקיעה בעיר שבחרתם; ויש הנוהגים לקבוע את גבולות העונות אחרת, ולכן בראייה סמוך לשקיעה או לזריחה – שואלים רב.

שלושת המועדים

• עונה בינונית – ״יום שלשים לראייתה״ (שו״ע יו״ד קפט, א; קיצור קנה, ג). לפי המקובל יום הראייה נספר כיום הראשון. רבים חוששים גם ליום ה־31, כחומרה; המחשבון מציג אותו בנפרד ומסמן אותו כך. דוגמה: ראייה ביום ראשון בשבוע, ביום – יום 30 הוא יום שני, ארבעה שבועות אחר כך, ביום; ויום 31 הוא יום שלישי.
• וסת החודש – אותו תאריך עברי בחודש הבא, באותה עונה. למשל, ראייה בליל ה׳ בכסלו – חוששים לליל ה׳ בטבת.
• וסת ההפלגה – המרווח בין שתי הראיות האחרונות. לפי השיטה שבמחשבון סופרים אותו כך ששני ימי הראייה נכללים, ואת אותו מספר ימים סופרים מן הראייה הנוכחית (כשהיא יום 1).

מה אסור בעונת הפרישה

לפי השולחן ערוך (קפד, ב) בעונת הפרישה אסורים חיי אישות בלבד, ״ולא משאר קריבות״. יש מן האחרונים שהחמירו גם בקרבה של חיבה, ורבים נוהגים כך; יש לברר את המנהג עם רב. הקיצור (קנה, ב) מביא שיש אומרים לפרוש גם בעונה שלפני עונת הווסת (״עונת אור זרוע״); במחשבון זו אפשרות לבחירה, כחומרה.

וסת קבוע ומצבים מיוחדים

וסת קבוע נקבע בשלוש ראיות בזמן שווה – בתאריך, בהפלגה או לפי סימנים בגוף (שו״ע קפט, ב; קיצור קנד), ודיניו שונים. הקיצור (קנה, ז) ממליץ לרשום תמיד את תאריכי הראייה. בהריון ובהנקה יש דינים מיוחדים (קנה, יב), וגם עקירת וסת דורשת חשבון מדויק. המחשבון אינו מטפל במצבים אלה, ובהם שואלים רב.

טעויות נפוצות

• לספור את העונה הבינונית מיום המחרת במקום מיום הראייה.
• לחשוש רק לעונה הבינונית ולשכוח את וסת החודש ווסת ההפלגה.
• לחשוש ליום הנכון אבל לעונה הלא נכונה – יום במקום לילה.
• לסמוך על המחשבון כשיש וסת קבוע או מצב מיוחד.