האם מברכים תפילת הדרך בשם ומלכות?

הנוסח

הגמרא (ברכות כט, ב) מביאה את נוסח התפילה: ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתוליכני לשלום...״ ומסיימת ״ברוך אתה ה׳ שומע תפלה״. זו תפילה שאינה פותחת ב״ברוך״, ולכן אין בה הזכרת מלכות; רק החתימה היא ברכה בשם.

מתי חותמים

השולחן ערוך (או״ח קי, ז) כותב: ״ואין לאומרה אלא אם כן יש לו לילך פרסה, אבל פחות מפרסה לא יחתום בברוך״. ועוד שם: מי ששכח לומר – ״יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שלא הגיע תוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה״.

להסמיך לברכה אחרת

השולחן ערוך (קי, ו) מביא שהמהר״ם מרוטנבורג היה אומר אותה בבוקר אחרי ברכות השחר, ״כדי להסמיכה לברכת הגומל חסדים, ותהיה ברכה הסמוכה לחברתה״. מכאן נהגו רבים, כשיש ספק אם צריך לחתום, לברך ברכה אחרת לפני כן – למשל לאכול או לשתות ולברך ברכה אחרונה, ואחר כך לומר תפילת הדרך, כדי שתהיה ״סמוכה לחברתה״. יש גם שאומרים אותה בתוך ברכת ״שומע תפלה״ שבעמידה, כשיוצאים לדרך מיד אחרי התפילה.

בפועל

בנסיעה בין עירונית רגילה – חותמים בשם. בתוך העיר, או בנסיעה קצרה – אין אומרים כלל, או אומרים בלי חתימה. ראו תפילת הדרך.

מתי בלי שם

מי שמסופק אם הדרך היא פרסה, או אם כבר אמר היום – אומר בלי חתימה, כדי שלא לברך ברכה לבטלה.