האם אומרים תפילת הדרך ברכבת, באוטובוס או באופנוע?

הדין תלוי בדרך, לא בכלי

הגמרא (ברכות כט, ב) אומרת: ״כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך״. הסכנה שהתפילה מתייחסת אליה היא סכנת הדרך – תאונות, פגעים ומקרים – והיא קיימת בכל אמצעי נסיעה. השולחן ערוך (או״ח קי, ז) קובע שאומרים אותה רק כשהדרך היא פרסה לפחות (כארבעה קילומטרים) מחוץ לעיר.

רוכב – אינו צריך לרדת

השולחן ערוך (קי, ד) כותב: ״ואם אפשר יעמוד מלילך כשיאמרנה, ואם היה רוכב אינו צריך לירד״. בזמננו, הנוסע באוטובוס או ברכבת יושב ואומר; אם הוא עומד ממילא – עומד. רוכב אופנוע או אופניים, כמו נהג רכב, אומר תוך כדי נסיעה, וחייב שלא להסיח את דעתו מן הדרך. מי שאינו יכול לומר בבטחה בזמן הרכיבה – אומר לפני שמתחיל לרכוב, כשהוא כבר מחוץ לעיר, או בעצירה הראשונה.

ברכבת ובאוטובוס בין עירוני

אומרים אחרי שהרכבת או האוטובוס יצאו מהשטח הבנוי של העיר. מי שנוסע בקו קבוע כל יום – אומר פעם אחת ביום, בנסיעה הראשונה. ברכבת עירונית או באוטובוס בתוך העיר – אין אומרים.

כמה פעמים

לפי השולחן ערוך (קי, ה) אומרים אותה פעם אחת ביום, ואם החליט ללון בעיר ונמלך ויצא שוב לדרך – חוזר ואומר. ראו גם תפילת הדרך בנסיעה יום יום.

בטיסה

בטיסה אומרים תפילת הדרך אחרי ההמראה, כמבואר בתשובה על טיסה.