האם מותר להתפלל בשפה אחרת, לא בעברית?

המשנה

המשנה (סוטה ז, א) מונה את הדברים ש״נאמרים בכל לשון״, וביניהם ״קריאת שמע ותפילה וברכת המזון״. הטעם, כפי שמבארת הגמרא: התפילה היא בקשת רחמים, והעיקר שהאדם יבין מה הוא מבקש. השולחן ערוך (או״ח קא, ד) פוסק: ״יכול להתפלל בכל לשון שירצה״.

למה בכל זאת עברית

הנוסח שתיקנו אנשי כנסת הגדולה מכוון במילותיו ובמספר מילותיו, ויש בו סודות ורמזים שאינם עוברים בתרגום. לכן הפוסקים כתבו שעדיף להתפלל בלשון הקודש, ורבים מן האחרונים הדגישו שתפילה בציבור צריכה להיות בעברית, כדי לשמור על אחדות הנוסח. מי שמתפלל בתרגום – יקפיד על תרגום מדויק.

מי שאינו מבין

הבעיה המצויה היא של מי שמתפלל בעברית ואינו מבין את המילים. הפוסקים כתבו שגם זה כשר, אבל ראוי להשתדל להבין לפחות את הפסוק הראשון של שמע ואת הברכה הראשונה של שמונה עשרה, שבהם הכוונה מעכבת. היום יש סידורים עם תרגום ופירוש בצד, וכדאי להיעזר בהם.

תפילה אישית

מעבר לתפילה הקבועה, כל אדם רשאי לבקש מה׳ בלשונו ובמילותיו. השולחן ערוך כותב שבברכת ״שומע תפילה״ אפשר להוסיף בקשות אישיות, וגם אחרי התפילה ב״אלוקי נצור״. כאן אין שום מניעה לדבר בשפה אחרת.

קדיש וקדושה

יש דברים שנאמרים רק בציבור – קדיש, קדושה, ברכו – ונוסחם קבוע. גם אם אדם מתפלל ביחידות בשפה אחרת, אינו משנה את נוסחם. הרמב״ם מביא את הדין בהלכות תפילה פרק א, והקיצור בסימן יח.