איך מתפללים בדרך הנכונה – כוונה בתפילה?

עבודה שבלב

התפילה נקראת ״עבודה שבלב״. השולחן ערוך (או״ח צח, א) כותב: ״המתפלל צריך שיכוון בלבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו... ויחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, היה מסדר דבריו ומכוון בהם יפה לבל יכשל – קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים״.

הכוונה ההכרחית

השולחן ערוך (קא, א) כותב: ״המתפלל צריך שיכוון בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוון בכולם – לפחות יכוון באבות״. ומי שלא כיוון באבות – לפי הדין היה צריך לחזור, אבל הרמ״א מוסיף שהיום אין חוזרים, ״שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון״. לכן הברכה הראשונה מקבלת תשומת לב מיוחדת.

עצות מעשיות

להתכונן: חז״ל מספרים ש״חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את לבם למקום״. גם דקה של שקט לפני התפילה עוזרת. להבין: מי שמכיר את פירוש המילים – מוצא בהן טעם. כדאי ללמוד בכל שבוע ברכה אחת. להתפלל לאט: עדיף פחות במהירות נכונה, מאשר הכול במרוצה. להתמקד: לבחור בכל תפילה ברכה אחת לכוון בה במיוחד, ולהחליף מדי פעם. להתפלל מתוך סידור: המילים מול העיניים עוזרות להתרכז.

כשהמחשבות בורחות

כמעט כל אדם מתמודד עם מחשבות זרות בתפילה. אין להתייאש ואין להילחם בהן בכוח – פשוט לחזור אל המילים. גם ההחלטה לחזור היא חלק מהעבודה.

תוספת אישית

מי שהתפילה הקבועה קשה לו – יוסיף תפילה במילים שלו, בשומע תפילה או אחרי שמונה עשרה. ראו בקשות אישיות בשמונה עשרה והתבודדות.

הרמב״ם מביא את דיני הכוונה בהלכות תפילה פרק ד, והקיצור בסימן יח. ראו גם שמונה עשרה.