האם צריך ליטול ידיים אחרי שינה ביום?

הדין

השולחן ערוך (או״ח ד, טו) כותב: ״ישן ביום – יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהן ג׳ פעמים, ויטלם בלא ברכה״. כלומר, מספק נוטלים כמו בבוקר, אבל לא מברכים, כי ״ספק ברכות להקל״.

למה יש ספק

נטילת הידיים בבוקר נתקנה משני טעמים. האחד – הידיים ״עסקניות״ ונוגעות במקומות מכוסים בשעת השינה, ולכן צריך לנקות אותן לפני התפילה. השני, על פי הזוהר – רוח טומאה ששורה על הידיים בשינת הלילה. אם הטעם הוא הראשון – הוא שייך גם ביום; אם השני – יש אומרים שהוא שייך רק בשינת לילה. מכאן הספק.

שינת קבע ותנומה

הפוסקים כתבו שהספק הוא בשינת קבע – כשאדם שוכב לישון במיטה, כמו בשנת צהריים. בתנומה קצרה בישיבה, על הכיסא או באוטובוס, רבים מקלים שאין צריך ליטול, ויש שמחמירים בכל שינה של יותר משישים נשימות (כחצי שעה). מי שאינו בטוח – נוטל בלי ברכה, ואין בזה הפסד.

איך נוטלים

כמו בבוקר: אוחזים את הכלי ביד ימין, מעבירים לשמאל, שופכים על יד ימין, ואחר כך על השמאלית – לסירוגין, שלוש פעמים. אין מברכים ״על נטילת ידיים״, ואין צורך לומר ברכות השחר שוב.

שינה בלילה שלא במיטה

מי שלא ישן כל הלילה, או ישן רק מעט, יש בזה דינים מיוחדים לגבי ברכת הנטילה בבוקר, ומי שנמצא במצב כזה ישאל רב.

דוד המלך

השולחן ערוך שם (סעיף טז) מביא ש״דוד היה נזהר שלא לישן שיתין נשמין״ – כדי שלא יטעום טעם מיתה, והרמ״א מוסיף שמשמע מן הגמרא שהקפיד בכך דווקא ביום. מכאן נלמד שאפילו שינה קצרה ביום יש לה משמעות.