מותר לרמוז לגוי במקום לבקש ממנו ישירות?

הרמ״א

הרמ״א (או״ח שז, כב) כותב: ״כל דבר שאסור לומר לגוי לעשותו בשבת – אסור לרמוז לו לעשותו״. כלומר, אמירת ״חשוך פה״ באופן שהגוי מבין שמבקשים ממנו להדליק – היא רמז אסור.

רמז בלשון ציווי

הפוסקים חילקו: רמז שיש בו ציווי – כמו ״למה לא תדליק?״ – אסור כמו בקשה. רמז שאין בו ציווי כלל, רק תיאור – יש שהקלו בו, במיוחד בשעת צורך. אבל רוב הפוסקים כתבו שאם הרמז ברור – הוא כבקשה.

שבות דשבות

השולחן ערוך (שז, ה) מתיר לומר לגוי לעשות דבר שאיסורו מדרבנן, כשיש מקצת חולי, צורך גדול או מצווה. במקרים כאלה – גם רמז מותר. דוגמה: הדלקת מזגן לחולה ראו מזגן על ידי גוי.

מלאכה שהגוי עושה מעצמו

כשהגוי עושה מעצמו, בלי בקשה ובלי רמז – הדין תלוי אם עשה לצורך יהודי. ראו הנאה ממלאכת גוי.

לפני שבת

מותר לבקש מגוי לפני שבת לעשות דבר מסוים בשבת? לא – גם זה אמירה לנכרי. אבל מותר להסכם על עבודה כללית שאין בה ציון שבת דווקא, בתנאים מסוימים. בשאלות אלה – לשאול.