מה זה סגולת האתרוג לאחר סוכות?

מתי מותר להשתמש באתרוג

השולחן ערוך (או״ח תרסה, א) קובע: ״אתרוג בשביעי אסור, שהרי הוקצה לכל שבעה… ובשמיני עצרת מותר״, ובחוץ לארץ – רק מן התשיעי. כלומר, כל ימי החג האתרוג מוקצה למצוותו, ואחר כך הוא פרי רגיל שמותר לאכול ולהשתמש בו.

חפץ של מצווה

אף שהאתרוג כבר אינו חפץ קדושה, נהגו לנהוג בו כבוד, כמו בשאר ״תשמישי מצווה״ – שנעשתה בהם מצווה – ולא לזרוק אותו לפח בבזיון. לכן נוצרו מנהגים שמאריכים את חייו ומצרפים אותו למצווה נוספת.

ריבת אתרוג בט״ו בשבט

מנהג נפוץ הוא לבשל ריבה מן האתרוג, לשמור אותה עד ט״ו בשבט – ראש השנה לאילן – ולאכול ממנה בין פירות האילן. יש שנהגו לבקש באותו יום על ״אתרוג מהודר״ לשנה הבאה.

בשמים להבדלה

יש שנועצים באתרוג ציפורן ומייבשים אותו, וכך הוא נעשה ״בשמים״ שמריחים בהם במוצאי שבת. כך המצווה של סוכות ממשיכה במצוות ההבדלה.

הפיטם ונשים מעוברות

מנהג עתיק בחלק מהקהילות: אישה מעוברת נושכת את הפיטם של האתרוג בהושענא רבה (אחרי שהמצווה הסתיימה), נותנת צדקה ומתפללת שתלד בקלות. המנהג מוזכר בספרי מנהגים, וקשור לרעיון שהאתרוג הוא ״עץ הדעת״ לפי אחת הדעות, והאישה מבקשת כפרה על חטא חוה. מנהג זה הוא תפילה ובקשת רחמים, ולא סגולה שפועלת מעצמה.

מה לא עושים

לא תולים באתרוג ״מזל״ ולא מבטיחים בשמו שום דבר. האתרוג הוא כלי של מצווה, והכוח הוא בתפילה ובמעשים הטובים שמלווים אותו.