מה זה ״נשים דעתן קלה״?

איפה זה מופיע

הביטוי מופיע בכמה מקומות. בגמרא (שבת לג, ב), רבי שמעון בר יוחאי ובנו מסתתרים מפני הרומאים, ואשתו מביאה להם לחם ומים. כשהגזירה מחריפה, הוא אומר לבנו: ״נשים דעתן קלה עליהן – דילמא מצערי לה ומגליא לן״ – שמא יענו אותה והיא תגלה את מקומם. ובמסכת קידושין (פ, ב) הביטוי מובא כטעם לדיני ייחוד.

מה הכוונה

בהקשר של רשב״י, ברור שהכוונה אינה לחוסר חוכמה: הוא חשש שאשתו לא תעמוד בעינויים – שהיא רגישה יותר לכאב ולפחד. ״דעת קלה״ פירושה דעת שמתרגשת, שמושפעת מהר מלחץ או מפיתוי – לא דעת פחותה. גם גברים רבים לא עומדים בעינויים, ורשב״י דיבר על נטייה כללית.

״בינה יתירה״

באותו תלמוד חז״ל אומרים (נדה מה, ב): ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע – מלמד שנתן הקב״ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש״. ולכן נדרי בת נחשבים מגיל שתים עשרה, שנה לפני הבן. כלומר, חז״ל לא ראו באישה ישות נחותה בשכלה – להפך, הם הכירו בבינתה המיוחדת.

שתי תכונות

המפרשים חיברו בין שני המאמרים: לאישה יש ״בינה״ – הבנה אינטואיטיבית, רגשית ומעמיקה – וגם רגישות רבה יותר, שבמצבים מסוימים עלולה לגרום לה להיות מושפעת. זה תיאור של אופי שונה, לא של ערך שונה.

היחס לנשים במקורות

חז״ל מספרים על נשים חכמות כמו ברוריה, על נשים שהצילו את הדור – ״בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים״ – ועל אמהות האומה שאת דבריהן ה׳ ציווה לשמוע: ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״.

לסיכום

אין לקחת ביטוי אחד מחוץ להקשרו ולבנות עליו השקפה. הביטוי מתאר רגישות, וחז״ל במקומות רבים מעריכים את חכמת הנשים ואת כוחן.