האם נשים חייבות בברכת המזון?

המשנה

המשנה (ברכות ג, ג) אומרת: ״נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון״. הגמרא (ברכות כ ע״ב) מסבירה שאפשר היה לחשוב שזו מצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן המשנה מדגישה שנשים חייבות – ברכת המזון אינה תלויה בזמן.

דאורייתא או דרבנן

באותו מקום שואל רבינא את רבא: ״נשים בברכת המזון – דאורייתא או דרבנן?״, והשאלה נשארת בספק. השולחן ערוך (או״ח קפו, א) פוסק: ״נשים חייבות בברכת המזון, וספק הוא אם הן חייבות מדאורייתא ומוציאות את האנשים, או אם אינן חייבות אלא מדרבנן ואינן מוציאות אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן״. התוצאה המעשית: גבר שאכל כדי שביעה – מברך בעצמו ואינו יוצא בברכת אשתו.

זימון

השולחן ערוך (קצט, ז) כותב ש״נשים מזמנות לעצמן – רשות, אבל כשאוכלות עם האנשים – חייבות, ויוצאות בזימון שלנו״. לכן אישה שאכלה עם שלושה גברים שמזמנים – עונה לזימון ונכללת בו. שלוש נשים שאכלו יחד רשאיות לזמן בעצמן, ויש שנוהגות כך.

בפועל

• אישה שאכלה כזית לחם או יותר – מברכת ברכת המזון המלאה, כולל ״על בריתך ועל תורתך״ (יש נוסחים שבהם נשים משנות מעט; כל אחת לפי הסידור שלה).

• אם שכחה לברך – מברכת כל זמן שלא התעכל המזון.

• אם אינה יודעת לברך – יכולה לשמוע את הברכה מגבר המברך ולענות אמן, ומתכוונת לצאת ידי חובתה.