מה זה רב מובהק?

ההגדרה בשולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד רמב, ל) כותב שכל דיני כבוד הרב החמורים ״לא אמרו אלא ברבו מובהק, דהיינו שרוב חכמתו ממנו – אם מקרא מקרא, אם משנה משנה, אם גמרא גמרא״. הרמ״א מוסיף: ״ובימים אלו עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלמדו הפלפול וחילוקים... רק במי שלמדו פסק ההלכה והעיון, והעמידו על האמת והיושר״.

כבוד הרב לעומת כבוד האב

הקיצור (קמד, א) כותב: ״חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר משל אביו, כי אביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא״. לכן כלפי הרב המובהק יש דינים מיוחדים: לא יורה הלכה בפניו, לא יישב במקומו, לא יקרא לו בשמו, וכשנפטר – קורע עליו כמו על אביו.

רב שאינו מובהק

מי שלמד מרב רק חלק מחכמתו, אפילו דבר אחד – עדיין חייב לכבדו: עומד בפניו משיגיע לארבע אמותיו, וקורע עליו כשנפטר כמו על שאר מתים שמתאבלים עליהם. אבל אינו חייב בכל דיני הכבוד המיוחדים. ובכל מקרה, כל תלמיד חכם ראוי לכבוד, כמבואר בהלכות קימה.

בזמננו

אצל רבים אין רב אחד שממנו למדו רוב חכמתם, אלא כמה רבנים בשלבים שונים – בישיבה, בכולל, ובקהילה. יש מי שכתבו שבמצב כזה אולי אין לאדם רב מובהק במובן המלא; אחרים רואים בראש הישיבה או ברב שממנו קיבל את דרך הלימוד את רבו המובהק. גם מי שאין לו רב מובהק – ראוי שיקבע לעצמו רב שאליו הוא פונה בשאלות, כדברי המשנה ״עשה לך רב״.