האם חייבים לכבד אב חורג או אם חורגת?

המקור

הגמרא (כתובות קג, א) דורשת מהפסוק ״כבד את אביך ואת אמך״: ״את אביך – זו אשת אביך, ואת אמך – זו בעל אמך, וי״ו יתירה – לרבות את אחיך הגדול. הני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה לא״.

להלכה

השולחן ערוך (יו״ד רמ, כא) פוסק: ״חייב אדם לכבד אשת אביו, אף על פי שאינה אמו, כל זמן שאביו קיים, וחייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת. אבל לאחר מיתה אינו חייב בכבודם, ומכל מקום דבר הגון לכבדם אף לאחר מיתה״. כך גם בקיצור (קמג, יט).

הטעם

הפוסקים מבארים שכבוד בן הזוג של ההורה הוא חלק מכבוד ההורה עצמו: הורה שבן זוגו מבוזה על ידי ילדיו – נפגע בעצמו. לכן החיוב קשור לחיי ההורה. אחרי פטירתו, היחסים הם בעיקר עניין של הכרת הטוב ודרך ארץ – ובוודאי כשההורה החורג גידל את הילד.

במשפחות מורכבות

במשפחות שבהן יש פרידה, נישואין שניים ויחסים טעונים – הכבוד אינו מחייב רגש של אהבה, אלא התנהגות מכבדת: לדבר בנימוס, לא לבזות, לא לזלזל בפני אחרים. הוא גם אינו מחייב ציות בכל דבר כמו להורה. כשיש פגיעה אמיתית – למשל התעללות – אין חובה להעמיד את עצמו בסכנה, ונכון להתייעץ עם רב ואיש מקצוע.

ומה עם הורה הבן זוג (חמי וחמותי)?

באותו סימן (יו״ד רמ, כד) נפסק: ״חייב אדם לכבד חמיו״ – גם הורי בן הזוג ראויים לכבוד, מטעם קרוב.