טבילת כלים – אילו כלים טובלים, באיזו ברכה ואיך?

מקור המצווה

המצווה נלמדת מהתורה בפרשת מטות, בכלים שלקחו בני ישראל ממדין. טבילת כלי מתכת היא מן התורה, וחכמים השוו אליהם כלי זכוכית, שגם הם ניתנים לתיקון בהתכה. הדינים מבוארים בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן קכ. הטבילה אינה קשורה לכשרות במובן של טעם אסור: גם כלי חדש לגמרי ונקי צריך טבילה.

אילו כלים צריכים טבילה

• בברכה – כלי מתכת שבאים במגע ישיר עם אוכל מוכן לאכילה: סירים, מחבתות, סכו״ם, קומקום מתכת. וכן כלי זכוכית, כולל זכוכית עמידה בחום.
• יש בהם דעות – כלי פורצלן וחרס מצופה זיגוג, כלי פלסטיק, תבניות אלומיניום חד־פעמיות שמשתמשים בהן שוב, וכלי חשמל. לעיתים טובלים אותם בלי ברכה.
• אינם צריכים טבילה – כלי עץ, חרס לא מצופה, נייר, וכלים חד־פעמיים שנזרקים אחרי שימוש אחד.
• כלים שאינם נוגעים באוכל, או שמשמשים רק להכנה ראשונית לפני הבישול, ושכלים שמשמשים לאחסון בלבד – יש בהם דינים מיוחדים. שאלו רב.

איך טובלים – צעד אחר צעד

1. מסירים מדבקות, תוויות ושאריות דבק, ומנקים את הכלי. כל דבר שמפריד בין הכלי למים הוא חציצה.
2. מרטיבים את היד במי המקווה ואוחזים בכלי ברפיון, כדי שהמים יגיעו לכל מקום.
3. מברכים סמוך לטבילה: "ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על טבילת כלי" (או "כלים").
4. מכניסים את כל הכלי, כולל הידית, בבת אחת אל תוך המים. בכלי סגור, כמו צנצנת, פותחים את המכסה.
5. מוציאים את הכלי, ואם יש כמה כלים – טובלים את כולם אחרי ברכה אחת, בלי הפסק בדיבור.

כשאין אפשרות לטבול מיד

לא משתמשים בכלי לפני הטבילה, גם לא "רק הפעם". במקרים של צורך יש פתרונות שונים שהפוסקים הציעו, אבל הם תלויים בנסיבות – שאלו רב. מקווה כלים יש בהרבה שכונות, ובמקום שאין – יש הדנים במעיין או בים; גם בזה כדאי לברר.