האם מותר לתת שם על שם סבא שעוד חי?

מנהג הספרדים

בקהילות הספרדים ועדות המזרח נהגו לקרוא את הבן הבכור על שם אבי האב, את הבן השני על שם אבי האם, וכן בבנות – על שם הסבתות, והכל בחייהם. הסבים רואים בזה כבוד ונחת, ולעיתים נעלבים אם לא קוראים על שמם. יש שהרחיבו שהדבר נכלל במצוות כיבוד הורים של האב כלפי הוריו.

מנהג אשכנז

באשכנז נהגו – על פי צוואת רבי יהודה החסיד – שלא לקרוא לילד בשם של אביו או סבו החיים, ויש שהרחיבו לכל קרוב. לכן אצל אשכנזים שם על שם סבא ניתן רק לאחר פטירתו, והוא דרך להנציח אותו. אשכנזי שקורא לנכד על שם סבו החי – יש שרואים בזה חשש, והמנהג להימנע.

כשהמנהגים נפגשים

כשהאב ספרדי והאם אשכנזייה (או להפך), השאלה עולה בחריפות. יש פוסקים שאמרו שבשמות הולכים אחר מנהג האב, ויש שהציעו פשרות: לקרוא את הילד הראשון על שם מצד אחד והשני מהצד השני, או להוסיף שם שני. הדבר החשוב הוא שלום בית ושלום במשפחה – שאיש לא ייפגע. מתייעצים עם רב לפני הברית או זבד הבת.

ואם הסבא עצמו ביקש

סבא אשכנזי שאומר ״אני מוחל, תקראו על שמי״ – יש אומרים שהמנהג נועד לטובת המשפחה ולא לכבודו, ולכן מחילתו אינה מבטלת אותו. סבא ספרדי שאומר ״אין צורך״ – אפשר לכבד את רצונו. בכל מקרה מדברים בפתיחות ובאהבה.