בחירת שם לתינוק – מנהגי אשכנז וספרד

שם הוא יותר מתווית

חכמים ייחסו לשם משמעות גדולה: "ומנין שהשם גורם?" אמרו בתלמוד, ולימדו שבשם יש רמז לאופי ולייעוד. יש שאמרו שההורים מקבלים בשעת קריאת השם מעין רוח הקודש קטנה. לכן משפחות רבות משקיעות מחשבה בבחירת השם, ומקשרות אותו לאדם שהן רוצות להנציח או לתכונה שהן מקוות שתהיה בילד.

מנהג אשכנז: על שם הנפטרים

בקהילות אשכנז נוהגים לקרוא לתינוק על שם קרוב משפחה שנפטר – סב, סבתא, דוד – כדי להנציח את זכרו. נמנעים מלקרוא על שם קרוב חי, ובמיוחד לא נותנים לבן את שם אביו או לבת את שם אמה. כשרוצים להנציח אדם שנפטר בצעירותו, יש שמוסיפים לשם שם נוסף, ויש שאינם מקפידים בזה.

מנהג הספרדים: על שם הסבים בחייהם

בקהילות ספרד ועדות המזרח נוהגים לקרוא לנכדים על שם הסבים והסבתות כשהם בחיים, וזה נחשב כבוד גדול ושמחה עבורם. המנהג הנפוץ הוא שהבן הראשון נקרא על שם אבי האב, והבן השני על שם אבי האם; וכך בבנות – על שם אם האב ואם האם. יש משפחות שבהן הסדר שונה, ויש שמחליטים לפי מה שהוסכם בין המשפחות.

כשבני הזוג ממנהגים שונים

בזוגות מעורבים – אשכנזי וספרדייה, או להפך – השאלה עולה כמעט תמיד. אין כלל אחיד. רבים נוהגים לפי מנהג האב, ויש שמסכימים מראש על הסדר. מה שחשוב הוא לכבד את רגשות שתי המשפחות: למשל, משפחה אשכנזית עלולה להיפגע משם של קרוב חי, ומשפחה ספרדית – מכך שלא קראו על שם הסב. שיחה פתוחה לפני הלידה חוסכת הרבה עוגמת נפש.

עוד מנהגים נפוצים

• לא שני אחים באותו שם. אין נותנים לשני אחים חיים אותו שם.
• שמות של צדיקים. רבים בוחרים שמות של אבות האומה, נביאים וצדיקים, ונמנעים משמות של רשעים מהמקרא.
• שם כפול. שם כפול – למשל על שם שני סבים – מקובל מאוד. חשוב להחליט מראש איך יכתבו את שני השמות ובאיזה סדר.
• שם שני בעת מחלה. יש מנהג להוסיף שם לאדם חולה, כמו "חיים" או "רפאל". זה נעשה בתפילה מיוחדת ובהתייעצות עם רב.
• שם לועזי ושם עברי. מי שנותן לילד שם לועזי ברישום האזרחי נוהג לתת לו גם שם עברי בברית או בקריאת השם, והוא השם שבו יעלה לתורה ויינשא.

מתי מגלים את השם

נוהגים לא לגלות את שם הבן לפני הברית, ואת שם הבת לפני קריאת השם. אין בזה איסור, אבל זו מסורת נפוצה, והשם נאמר בפעם הראשונה בתפילה "ויקרא שמו בישראל". רבים נוהגים גם לומר בסוף תפילת העמידה פסוק שמתחיל ומסתיים באותיות השם – פסוק לשם.

טעויות נפוצות

• לקבוע שם בלי לשתף את המשפחה כשמנהגי שני הצדדים שונים, ולהיפגע אחר כך.
• לתת לבן את שם אביו בקהילה אשכנזית שמקפידה על כך.
• לחשוב ששם מסוים הוא "סגולה" שמבטיחה משהו – שם טוב הוא תקווה ותפילה, לא הבטחה.