איך מחנכים ילדים לא לדבר לשון הרע?

חובת החינוך

הקיצור (קסה, א) כותב שהאב חייב לחנך את בניו ״בכל המצוות... וכן להפרישם מכל דבר איסור״. לשון הרע הוא מן האיסורים החמורים: הרמב״ם (הלכות דעות ז, ג) כותב ״לשון הרע כנגד כולם״. ילד שמתרגל מקטנותו לדבר בכבוד על אחרים – ירכוש מידה שתלווה אותו כל חייו.

דוגמה אישית

ילדים לומדים יותר ממה שהם שומעים בבית מאשר ממה שאומרים להם. אם ליד השולחן מדברים על השכנים, על המורה או על קרובי משפחה – שום שיעור לא יעזור. ההורה שעוצר את עצמו ואומר ״בואו לא נדבר על זה״ – מלמד את השיעור החשוב ביותר.

בשפה של ילדים

לילדים קטנים מסבירים במילים פשוטות: ״לא מדברים על מישהו כשהוא לא כאן, אם זה יכול לצער אותו״. אפשר לשחק במשחקים של ״לדבר טוב״ – למצוא מעלה טובה בחבר. ילד גדול יותר אפשר ללמד הלכות מסודרות, מתוך ספר ״חפץ חיים״ ותקציריו לילדים, שבתי ספר רבים לומדים.

מתי זה לא לשון הרע

חשוב מאוד לא לבלבל: ילד שמספר להורה שמישהו מציק לו, פוגע בו או בחבר, או עושה משהו מסוכן – אינו מדבר לשון הרע. סיפור שמטרתו עזרה, הגנה ותיקון – מותר ואף נדרש. אסור שילד יחשוש לספר על פגיעה כי ״זה לשון הרע״. ההורה יכול לברר מה המטרה: אם כדי לעזור – מקשיבים; אם כדי ״להלשין״ על אח כדי שייענש – מלמדים בעדינות לפתור בדרך אחרת.

בין האחים

ריבים בין אחים מביאים הרבה ״הלשנות״. במקום להעניש מיד על סמך דברי אח אחד, שומעים את שני הצדדים – וכך הילדים לומדים גם שאין מקבלים לשון הרע בלי בירור.