מה זה גיל חינוך?

לכל מצווה – הגיל שלה

הגמרא (סוכה מב, א) מונה: ״קטן היודע לנענע – חייב בלולב, להתעטף – חייב בציצית, לשמור תפילין – אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר – אביו מלמדו תורה וקריאת שמע״. מכאן הכלל: גיל החינוך נקבע לפי היכולת של הילד במצווה המסוימת. כך פוסק השולחן ערוך בציצית (או״ח יז, ג): ״קטן היודע להתעטף – אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו״; ובסוכה (תרמ, ב): ״קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש כבן שש – חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו״.

תענית – בהדרגה

בצום יום הכיפורים השולחן ערוך (תריו, ב) מתאר חינוך הדרגתי: מגיל תשע או עשר מאחרים את האכילה בכמה שעות לפי כוחו של הילד, ומגיל אחת עשרה יש אומרים שמשלימים. הרמ״א מביא את הדעה שאין צריך להשלים מדרבנן, ובפועל נוהגים לפי בריאות הילד ובהתייעצות. ראו ילדים בצום יום כיפור.

הרחקה מאיסורים

חינוך אינו רק לעשות מצוות אלא גם להרחיק מאיסורים. השולחן ערוך (או״ח שמג, א) כותב שקטן שאוכל איסור – ״אביו מצווה לגעור בו ולהפרישו״, ואסור להאכילו איסור בידיים גם כשהוא קטן מאוד. המשנה ברורה שם מוסיף ש״יש מאחרונים שסוברים דמצות חינוך מוטל גם על האם״.

על מי ולמה

מצוות החינוך היא מדרבנן, ומטרתה שהילד יגיע לגיל מצוות כשהוא כבר רגיל בהן ואוהב אותן. לכן החינוך נעשה בהדרגה, לפי כוחו והבנתו, ובדרך נעימה. ילד שמכריחים אותו מעבר ליכולתו – עלול להתרחק. ראו חנוך לנער על פי דרכו.