האם מותר להכות ילדים לחינוך?

מה כתוב בספרי ההלכה

הקיצור שולחן ערוך (קסה, א) כותב שהאב חייב לחנך את ילדיו במצוות, ״ואם לא יוסר בדברים – יכהו בשבט וכדומה, אבל לא יכהו מכות אכזריות כמו השוטים״. גם למלמד נאמר (יו״ד רמה, י): ״לא יכה אותו מכת אויב, מוסר אכזרי״. וחמור מזה: המכה את בנו הגדול – עובר על ״לפני עיוור לא תתן מכשול״, כי הוא מביא אותו להתריס כנגדו (יו״ד רמ, כ).

הגבולות

כבר מן המקורות עולה שמכה מותרת רק כאמצעי אחרון, בלי כעס, לילד קטן, ובמידה שאינה מזיקה. רב אמר למלמד ״כי מחית לינוקא – לא תמחי אלא בערקתא דמסנא״, בשרוך נעל, כלומר דבר שאין בו כאב של ממש (בבא בתרא כא, א), וחז״ל אמרו ״יצר, תינוק ואשה – תהא שמאל דוחה וימין מקרבת״ (סוטה מז, א). הורה שמכה מתוך כעס – אינו מחנך אלא פורק את כעסו.

בזמננו

גדולי החינוך בדורות האחרונים כתבו שבימינו, כשהילדים רגישים יותר ומושפעים מהסביבה, מכות גורמות נזק – הן מרחיקות את הילד מהורים ומתורה. לכן הדרך המומלצת היא שכר ועונש שאינו גופני, גבולות ברורים, הרבה הקשבה ודוגמה אישית. בנוסף, החוק במדינת ישראל אוסר ענישה גופנית של ילדים, והפוסקים מחייבים לשמור על החוק בעניין זה.

עצה מעשית

לפני שמגיבים – לוקחים רגע לנשום. הורה שמרגיש שהוא מאבד שליטה מתייעץ עם רב, יועץ או איש מקצוע. ״חנוך לנער על פי דרכו״ (משלי כב) – כל ילד צריך דרך משלו.