מה זה מימונה ומאיפה המנהג?

מה עושים

במוצאי החג עורכים שולחן עמוס: קמח, שיבולים, ירקות, דבש, חלב, וממתקים, ובמרכזו המופלטה – רקיק דק ממולא בחמאה ודבש. בתים פתוחים לאורחים, מברכים ״תרבחו ותסעדו״ (תצליחו ותתברכו), ובני הקהילה עוברים מבית לבית. במקומות רבים נהגו לצאת למחרת לטבע ולחגיגות.

טעמי השם

נאמרו כמה טעמים, וכולם בגדר מסורת: יש שקישרו את השם ליום פטירתו של רבי מימון, אביו של הרמב״ם; יש שקישרו למילה ״אמונה״ – לזכר האמונה בגאולה, שלפי מסורת ישראל עתידה להיות בניסן; ויש שקישרו למילה הערבית ״מימון״, שפירושה מזל טוב ושפע. אין מקור מחייב לאף אחד מהטעמים.

הלכה למעשה

המימונה מתחילה רק אחרי צאת החג והבדלה, ולכן אין בה חשש חמץ בפסח. מי שקונה חמץ לסעודה – צריך להקפיד על חמץ שעבר עליו הפסח: לא לקנות אותו מחנות של יהודי שלא מכר את חמצו, ולחכות שתגיע סחורה חדשה. המופלטה עצמה נאפית בדרך כלל מקמח שנקנה אחרי החג, או מקמח שנמכר לגוי במכירת חמץ ונקנה בחזרה.

יחס בין העדות

המימונה הפכה בישראל לחגיגה של הרבה ציבורים, ויש בה ערך של אחדות ושמחה. מי שאינו מבני הקהילה אינו חייב לנהוג בה, אבל מצווה לכבד את מנהגי הקהילות. בני מרוקו ששומרים על המנהג – ראוי שימשיכו בו כמנהג אבותיהם.

על שביעי של פסח עצמו ראו מה זה שביעי של פסח, ועל החג כולו – המדריך לפסח.