מה מברכים על מרור ומה אפשר להשתמש בו?

המינים

השולחן ערוך (או״ח תעג, ה) פוסק: ״אלו ירקות שיוצא בהם ידי חובתו: חזרת, עולשין, תמכא, חרחבינא, מרור... ויוצאין בעלין שלהן ובקלחן, אבל לא בשורש... ולא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים, וכולם מצטרפין לכזית שהוא השיעור שלהם, ועיקר המצוה בחזרת״.

חסה או חזרת

״חזרת״ שבמשנה היא לפי רוב הפוסקים החסה, שיש בה מרירות קלה בגבעול. התמכא – השורש החריף שנקרא בפי העם ״חזרת״ – הוא אחד מחמשת המינים, אבל השולחן ערוך פוסל שורש, ויש דנים אם התמכא שבידינו הוא שורש. לכן עיקר המנהג בחסה, ויש המוסיפים תמכא מגורד.

בדיקה מחרקים

חסה רגילה צריכה בדיקה יסודית מחרקים, וכיום נוהגים רבים להשתמש בחסה מגידול מפוקח. ראו בדיקת ירקות.

הברכה

לפני אכילת המרור מברכים ״אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת מרור״. מטבלים את המרור בחרוסת, מנערים, ואוכלים כזית בלי הסבה – כי המרור זכר לעבדות. בכורך – אוכלים מצה ומרור יחד, בהסבה.

זכר לעבדות

המרור מזכיר את מרירות השעבוד במצרים – ״וימררו את חייהם בעבודה קשה״. לכן אוכלים אותו בלי הסבה, ולא מכסים לגמרי את טעמו בחרוסת: מטבלים ומנערים, כדי שהמרירות תורגש. החסה, שמתוקה בתחילה ומרה בסופה, נחשבה לסמל של השעבוד, שהתחיל ברכות והסתיים בקושי.

שיעור

השיעור הוא כזית, וצריך לאכול אותו בתוך כדי אכילת פרס. ראו כמה מצה ויין צריך בליל הסדר.