מה זה עשרה בטבת?

על מה הצום

הקיצור (קכא, ג) כותב: ״עשרה בטבת, סמך מלך בבל נבוכדנצר הרשע על ירושלים, והביאה במצור ובמצוק, ומזה נמשך החורבן״. הנביא יחזקאל מתאר את היום הזה (יחזקאל כד), וזכריה קורא לו ״צום העשירי״. השולחן ערוך (או״ח תקמט, א) מונה אותו בין ארבעת הצומות.

דיני הצום

כמו שאר הצומות הקלים: ״הכל חייבים להתענות... ואסור לפרוץ גדר״ (תקנ, א), ומעוברות ומניקות שמצטערות פטורות. מותר ברחיצה ונעילת נעליים (תקנ, ב). קוראים ״ויחל״ בשחרית ובמנחה, ואומרים ״עננו״ בתפילה.

חל ביום שישי

״כל ד׳ צומות הללו אם חלו להיות בשבת נדחין לאחר השבת״ (תקנ, ג). עשרה בטבת לפי הלוח הקבוע אינו חל בשבת, אבל יכול לחול ביום שישי – ואז צמים עד צאת הכוכבים, ונכנסים לשבת בצום. הרמ״א שם כותב שקוראים ״ויחל״ בשחרית ובמנחה גם ביום שישי. יש שכתבו שבעשרה בטבת – אילו חל בשבת – היו צמים בשבת עצמה, כי נאמר בו ״בעצם היום הזה״; זה דיון עיוני, כי למעשה זה לא קורה.

יום הקדיש הכללי

הרבנות הראשית לישראל קבעה את עשרה בטבת כ״יום הקדיש הכללי״ – לזכר הנספים בשואה שיום פטירתם אינו ידוע. רבים אומרים בו קדיש ולומדים משניות לעילוי נשמתם.

ראו גם מתי מתחיל צום קל, שכחתי ואכלתי בצום ועשרה בטבת בלוח.