מה מברכים על לבבות דקל?

מחלוקת בגמרא

הגמרא (ברכות לו ע״א) מביאה מחלוקת על ה״קורא״ – החלק הרך והאכיל שבראש עץ התמר: רב יהודה אמר ״בורא פרי האדמה״, ושמואל אמר ״שהכל נהיה בדברו״. הגמרא מסבירה שאין אדם נוטע דקל כדי לאכול את הקורא, ולכן אין זה ״פרי״ שמברכים עליו ברכת הפרי, ופוסקת כשמואל.

הפסק

השולחן ערוך (או״ח רד, א) מונה בין הדברים שמברכים עליהם ״שהכל״ את ה״קורא, שהוא הרך הנתוסף באילן בכל שנה, שקורין פלמיטו״ – וזה בדיוק מה שנמכר היום כ״לבבות דקל״. לכן ברכתם ״שהכל״, ואחריהם ״בורא נפשות״ אם אכלו כזית.

גידול מיוחד

כיום מגדלים זני דקל מיוחדים כדי לקצור את לבבותיהם, ויש מן הפוסקים שדנו אם במצב כזה הלבבות נעשים ״עיקר הנטיעה״ וברכתם ״האדמה״, כמו ירק. מאחר שהשולחן ערוך פסק ״שהכל״, ו״שהכל״ פוטרת בדיעבד כל מאכל, מברכים ״שהכל״.

משימורים או טריים

אין הבדל בין לבבות דקל טריים לבין לבבות דקל משימורים, שלמים או פרוסים – בכולם מברכים ״שהכל״. כשהם חלק מסלט ירקות – הדין תלוי במה העיקר בסלט, וראו את השאלה על מאכל שעשוי מכמה סוגים.