מה מברכים על לחם מטוגן או מצה מטוגנת?

לחם שנאפה ואחר כך בושל

ברכת ״המוציא״ נקבעת לפי מה שנאפה כלחם. כשלוקחים לחם מוכן ומבשלים אותו, השולחן ערוך (או״ח קסח, י) פוסק על ״חביצה – פרורי לחם שנדבקים יחד על ידי מרק – אם נתבשל: אם יש בהם כזית, אף על פי שאין בו תואר לחם, מברך המוציא וברכת המזון; ואם אין בהם כזית, אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם, אינו מברך אלא בורא מיני מזונות״. טיגון נחשב לעניין זה כבישול.

פרנץ׳ טוסט ומצה בריי

פרוסת לחם או חלה שטובלים בביצה ומטגנים – החתיכה גדולה מכזית, ולכן ברכתה ״המוציא״ וברכת המזון, גם כשהיא מתוקה. מצה מטוגנת (״מצה בריי״) – אם החתיכות גדולות, יש להן דין לחם; אם המצה פוררה לפירורים קטנים והתגבשה בביצה לחביתה – מברכים ״מזונות״. בפסח, כשהמצה היא הלחם, מברכים על מצה מטוגנת בחתיכות גדולות ״המוציא״.

לחם שלא בושל

עוד מוסיף השולחן ערוך שם שאם הפירורים רק מחוברים בדבש או במרק בלי בישול – הולכים אחר הכזית או אחר צורת הלחם; ואם הם מפוררים דק בלי שום חיבור – תמיד ״המוציא״, כי לא השתנה דבר בלחם עצמו. לכן קרוטונים יבשים ופירורי לחם בסלט נדונים לפי הכללים האלה (ראו השאלה על סלט עם קרוטונים).

בתוך סעודה

מי שאוכל לחם מטוגן בתוך סעודה שבצע בה על לחם – אינו מברך עליו שוב.