מה מברכים על לחמנייה מתוקה?

פת הבאה בכיסנין

השולחן ערוך (או״ח קסח, ז) מביא שלוש הגדרות לפת הבאה בכיסנין. אחת מהן: ״עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה, והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה״. לפי זה, לחמנייה שהמתיקות ניכרת בה – ״מזונות״.

הגהת הרמ״א

הרמ״א שם מוסיף: ״וי״א שזה נקרא פת גמור אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש... שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, וכן נוהגים״. לכן אשכנזים מברכים ״המוציא״ על לחמנייה או חלה שיש בהן מעט סוכר, ו״מזונות״ רק על עוגה של ממש.

אצל הספרדים

רבים מן הספרדים נוהגים כשולחן ערוך: אם טעם הסוכר ניכר – ״מזונות״. אבל גם הם כתבו שלחמנייה שנאכלת כלחם, לסנדוויץ׳ ולסעודה – ״המוציא״. בחלות שבת שיש בהן מעט סוכר – כולם מברכים ״המוציא״.

קביעת סעודה

גם כשהברכה ״מזונות״ – מי שאוכל כשיעור קביעת סעודה מברך ״המוציא״ (קסח, ו).