מה זה נר תמיד בבית הכנסת?

המקור במקדש

התורה מצווה: ״ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד״ (שמות כז, כ). במשכן ובמקדש דלקה המנורה בכל לילה, ובמסורת חז״ל – נר אחד, ״הנר המערבי״, דלק תמיד, והיה עדות שהשכינה שורה בישראל.

בבית הכנסת

חכמים קראו לבית הכנסת ״מקדש מעט״, על פי הפסוק ״ואהי להם למקדש מעט״ (יחזקאל יא). מתוך כך נהגו קהילות ישראל להדליק נר שדולק תמיד בבית הכנסת, כזכר לנר המקדש וכביטוי של כבוד למקום. אין זו חובה הלכתית מפורשת בשולחן ערוך, אלא מנהג ותיק ומקובל בכל העדות. ״נר בית הכנסת״ מוזכר בשולחן ערוך כדבר מוכר, למשל לעניין ברכת ״בורא מאורי האש״ במוצאי שבת (או״ח רצח, יא).

היכן הוא תלוי

בדרך כלל הנר תלוי לפני ארון הקודש או מעליו, ליד הפרוכת. יש בתי כנסת שבהם הוא עשוי כמנורה מעוטרת, ויש שהוא פשוט. בבתי כנסת רבים נוהגים להקדיש אותו לעילוי נשמת אדם, ונכתב עליו שמו.

נר חשמלי

בעבר הנר היה של שמן, והיה צורך להוסיף לו שמן בכל יום. היום רוב בתי הכנסת משתמשים בנורה חשמלית שדולקת ברציפות, וכך היא אינה כבה גם בשבת. יש המקפידים על נר שמן קטן לצד החשמלי, זכר למנורה.

נדבת שמן ונר

מנהג עתיק הוא להתנדב שמן או נר לבית הכנסת, ויש הנוהגים כך ביום הזיכרון של קרוביהם. זו דרך לכבד את בית הכנסת ולזכות את הנפטר. ראו יום השנה.