למה מתפללים מול ירושלים?

המקור

שלמה המלך התפלל בחנוכת המקדש: ״והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם, העיר אשר בחרת והבית אשר בנית לשמך״ (מלכים א ח). הגמרא (ברכות ל, א) לומדת מכאן: ״היה עומד בחוץ לארץ – יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל... היה עומד בארץ ישראל – יכוין את לבו כנגד ירושלים... היה עומד בירושלים – יכוין את לבו כנגד בית המקדש״.

להלכה

השולחן ערוך (או״ח צד, א) פוסק כך. ובסעיף ב (צד, ב): מי שמתפלל לכיוון אחר – יצדד פניו לצד ארץ ישראל או ירושלים. הרמ״א כותב: ״ואנו שמחזירין פנינו למזרח – מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל״. כלומר, הכיוון ״מזרח״ נכון רק לארצות שממערב לארץ ישראל, כמו אירופה.

בפועל

בארץ ישראל, כל אחד פונה לירושלים: מצפון הארץ – דרומה, מהנגב – צפונה, ממערב – מזרחה. בירושלים פונים להר הבית. בחו״ל פונים לארץ ישראל, ולכן בארצות שונות הכיוון שונה. כדי למצוא את הכיוון המדויק, אפשר להיעזר במצפן התפילה.

מי שאינו יודע

השולחן ערוך (צד, ג): ״מי שאינו יכול לכוין הרוחות – יכוין לבו לאביו שבשמים״. העיקר הוא כוונת הלב, והכיוון הפיזי הוא ביטוי שלה.

הטעם

חז״ל אמרו שירושלים היא ״תלפיות – תל שכל פיות פונים בו״. כל עם ישראל, בכל מקום שהוא, פונה בתפילתו לאותה נקודה – ומתאחד כך בתפילה אחת.