למה בית הכנסת נקרא ״מקדש מעט״?

המקור

הנביא יחזקאל, שנבא לגולי בבל, אומר בשם ה׳: ״כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות – ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם״ (יחזקאל יא, טז). הגמרא (מגילה כט, א) דורשת: ״ואהי להם למקדש מעט – אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל; ורבי אלעזר אמר: זה בית רבינו שבבבל״.

השכינה בגלות

באותו מקום בגמרא נאמר ש״בכל מקום שגלו ישראל – שכינה עמהן״, ובבבל השכינה שורה בבתי הכנסת. הגמרא מוסיפה (שם) את הדרשה על הפסוק ״ה׳ מעון אתה היית לנו״ – ״אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות״. בית הכנסת הוא אפוא הבית של הקב״ה בזמן שבית המקדש חרב, ושם מתפללים כנגד הקרבנות.

מה נובע מזה

מכיוון שבית הכנסת הוא מקדש מעט, יש בו דיני כבוד. השולחן ערוך (או״ח קנא, א) פוסק: ״בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה, ואין אוכלין ושותין בהם…״. נכנסים בכובד ראש, לא נכנסים לצורך קיצור דרך, ולא משתמשים בהם לצרכים פרטיים. גם המנהגים להתלבש יפה, לשמור על ניקיון ולא לדבר בשעת התפילה – נובעים מכך.

קדושה שנשארת

בית כנסת קדוש גם כשאין בו תפילה. אפילו בחורבנו נשארת בו קדושה, ואין להפוך אותו לשימוש של חול בלי שאלת חכם. ורבי אלעזר הקפר אומר שם: ״עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל״.

בפועל

מי שנכנס לבית הכנסת – כדאי שיזכור שהוא נכנס ל״מקדש מעט״: לכבד את המקום, לכבות את הטלפון, ולהתפלל מתוך תחושה שהוא עומד לפני המלך.